פסחים קא
מדוע התעכב הגאון ר' חיים עוזר מלקדש בשמחתו של הברון רוטשילד?
אין קידוש אלא במקום סעודה
פעם ערך הברון רוטשילד קידוש לכבוד שמחה שהייתה במעונו, ואל הקידוש הוזמנו הרבה אנשים בראשות מאורי וגדולי הדור דאז. כשנכנסו קהל המוזמנים לאחר התפילה לאולם הגדול לא מצאו על השולחנות הערוכים אלא יין וגביעים לקדש בהם, ולא ידעו כיצד יקדשו, שהרי 'אין קידוש אלא במקום סעודה' (פסחים קא.), וכיצד יקדשו מבלי 'מזונות' על השולחן…
והנה הופיע הברון במלוא הודו ותפארתו, ניגש למקומו, כשעל ידו יושב הגאון הגדול רבי חיים עוזר זצוק"ל. נטל הברון את הגביע בידו, קידש על היין בברכת בורא פרי הגפן, ולאחר מכן בירך בורא מיני מזונות להפתעת הקהל על הגביע, ואכלו. ונתברר לכל כי הגביע הוא בעצמו בר אכילה, והוא המזונות כדי לצאת ידי קידוש במקום סעודה.
לאחר מכן כיבד הברון את הגאון רבי חיים עוזר שיקדש על היין. הגאון רבי חיים עוזר מילא את הכוס, נטלה בידו והחל מתעמק במחשבותיו למשך זמן, עד שפתח וקידש עליה, ובירך בורא מיני מזונות על הכוס ואכלו. משיצא, שאלוהו מקורביו, ילמדנו רבינו, במה התעמק כשהחזיק את הגביע בידו ולא קידש מיד. ענה הגאון רבי חיים עוזר, נתעוררתי לחשוב כיצד אחזיק 'מזונות' בידי ואקדש על יין, והרי בפת יש דין שצריך לכסותה בעת הקידוש כדי 'שלא יראה הפת בושתו' (שו"ע או"ח סי' רעא ס"ט). ואף אם ב'מזונות' רבו המנהגים אם צריך לכסותם או לא, מכל מקום כשהנני אוחזם ממש בידי ודאי יש לחשוש שלא יראו בושתם. אך שוב חזרתי לחשוב הרי אם לא אקדש, יתבייש הברון רוטשילד, על כן אמרתי, מוטב שיראה המזונות בושתו, ולא רוטשילד.
(באר הפרשה דברים תשע"ח, מקובץ 'ישורון' שנת תרע"ב)