פסחים צט
ה'מעשה לסטור' שזיכה בבן קדוש עליון
יפה שתיקה לחכמים
כתוב בפסוק 'וירץ הנער ויגד למשה ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה' (במדבר פרק יא כז) ואומר בעל הטורים על המילה 'מתנבאים', קרי ביה 'מת נביאם', שהיו אומרים משה מת יהושע מכניס את ישראל לארץ (סנהדרין יז.). מתנבאי"ם, נוטריקון מ'שה ת'נוח נ'פשו ב'גן א'לוקים י'הושע מ'כניס.
ואומרים בשם הגאון מוילנא בדרך צחות, הנה מובא בחז"ל (מגילה יח.) 'מלה בסלע משתוקא בתרין', והנה משה לא נכנס לארץ אלא בגלל החטא של מי מריבה, שהקב"ה אמר לו שידבר אל הסלע 'ודברתם אל הסלע ונתן מימיו' (במדבר כ ח), ומשה הכה את הסלע כמו שכתוב 'ויך את הסלע' (שם). נמצא אם היה משה מדבר אל הסלע כמו שנצטוה, היה נכנס לארץ ישראל. וזה מלה בסלע, כלומר, שאם משה היה מדבר אל הסלע, התוצאה היתה משתוקא בתרין, ששני אנשים הלא הם אלדד ומידד היו שותקיו ולא מתנבאים מה שניבאו.
(אוצר חיים בשם הגר"א)
מסופר על הרה"ק המקובל רבי יעקב, אביו של הרה"ק רבי אהרן הגדול מקארלין זי"ע שהיה מקובל גדול ונסתר במעשיו, שימש כשמש בבית הכנסת דיאנובה, ששנים רבות היה חשוך בנים רח"ל, וזכה בבן כזה שהאיר את עיני העולם. רבי יעקב בתפקידו כשמש בית המדרש, היה מחלק מחזורים לפני התפילה בערב יום הכפורים לכל המתפללים כנהוג באותם הימים, והנה בשנה אחת החליט עשיר פלוני כי לפי כבודו הרם היה על ר' יעקב לתת לו מחזור לפני כמה אחרים שהקדימם לפניו, 'העשיר יענה עזות' ניגש אל ר' יעקב וסטרו בפניו לעיני כל הקהל שנאלמו דום כיצד יתכן שיהודי יעשה 'מעשה לסטור' ברגעים האחרונים לפני כל נדרי. מה עשה ר' יעקב, מיהר ל 'מערבה' של בית המדרש נתיישב על הארץ לאחורי התנור, ואמר, אם גרמתי ליהודי לכעוס כל כך בערב יום הכפורים בין השמשות, הרי עלי לקבל נזיפה ונידוי. וביקש משלושה אנשים שיתירו לו הנידוי. שתיקה זאת עוררה רעש גדול בשמים, ובאותו הלילה נתבשר על לידת בן קדוש זה.
(מאורי אש, באר הפרשה מסעי)