פסחים צח
קבוצת כהנים שמתלמדת בשחיטת הקרבנות האם צריכה לחשוש לנראה כשוחט כקדשים בחוץ?
חבורות כהנים
בספר מצוות בשמחה (עמ' תרב) מספר על מכתב שהגיע אל הגר״י זילברשטיין שליט״א שבו מתארת חבורת כהנים את ההתאגדות שנעשתה בישוב שלהם ללמוד בחבורה דיני קדשים והקרבת הקרבנות, כפי שמעורר מרן החפץ חיים בספריו כהכנה לקראת ביאת גואל צדק ובניית בית המקדש במהרה בימינו. הדבר גרם להתעוררות רבה בישוב כולו, והלימודים מתבצעים בשמחה וביעילות, תוך כדי הקפת כל הנושאים הרלוונטיים. כאשר הגענו לסדר ניתוח והפשט העולה, מספרים הכהנים, התקשינו בהבנת הדברים התלויים בהכרת האיברים והחלבים, והוחלט להביא אדם הבקי בכך, שישחט כבש לפנינו, וימחיש את מקום האימורים והאיברים השונים.
לאחר שהובא הכבש, והדברים הומחשו בצורה נאותה, הוסיפו גם להדגים בדמו של הכבש את הזריקה, עם פרטי ההלכות של זריקת דם חטאת. אלא שהיו שצווחו על כך ככרוכיא, ואמרו שאסור לעשות זאת משום שנראה כשוחט קדשים בחוץ, שהרי שחטוהו והדגימו בו זריקה, וגם ניתחו את איבריו כמו עולה. על כן באנו בשאלה, הם כותבים, האם באמת אסור לעשות כך.
והשיב הגר״י זילברשטיין שמצינו במסכת ראש השנה (כד:) שכאשר עושים ברבים, אין חשד. וכן מצינו שרב ושמואל, וכן אבוה דשמואל ולוי, נכנסו להתפלל בבית כנסת שהיתה שם אנדרטה של מלך, ולא חשש לחשד, משום שהרבים מצויים שם. כמו כן נהגו במקצת מקומות לשכור בשבת גויים בקבלנות לפנות את האשפה מהרחוב, אף שקבלנות של גוי אסורה מפני מראית עין, שיאמרו שכיר יום הוא, בכל זאת כתב המגן אברהם (סי' רמד סק"ח) שמותר, לפי שהוא של רבים. אמנם הלחמי תודה סובר שרק בעבודה זרה החמורה, לא חוששים ברבים. וכתב על כך החסד לאברהם (סי' כא) שדבריו נאמרו כשהרואה סובר שבודאי עושה עבירה, אבל במקום שהרואה מסופק, אז כל שהוא ברבים מותר, ולכן בענייננו מותר. ואע״פ שתודוס איש רומי היה חייב נידוי לולא שהיה אדם גדול, כי האכיל את בני ישראל צלי של קרבן פסח בחוץ, שונה הדבר בעניננו שהכל יודעים שזו היא חבורת כהנים המתלמדת בסדר העבודה, ולא תצא מהם תקלה.
(מצוות בשמחה עמ' תרב)