שח הגה"צ רבי אביגדור מילר זצ"ל:
בסלבודקא היו לי שני רבנים – מורי דרך, זכרונם לברכה. וברוך ה', שניהם היו לי לדוגמה ולהשראה. בימי הפורים היו דרכיהם שונות זה מזה. בכל שנה בפורים נהגו בני הישיבה ללכת לראשי הישיבה ומנהליה, לשמוח ולרקוד אתם על ישועת ה' ביום זה. הלכנו לראשי הישיבה והלכנו אל המשגיח, אל כל האנשים החשובים בישיבה.
והנה אותם שני רבנים היו שונים באופן התנהלותם בפורים, ושתי דרכים היו להם בעבודת ה'. רב אחד, כאשר היה יושב בראש השלחן ובחורי הישיבה רקדו מסביב, התבונן מי קצת פרוע, ולאותם שהשתוללו כראוי היה מגיש עוד יין או כוסית יי"ש. כך היה "שופך דלק" למדורה על מנת שתדלק ותבער יותר.
הרב האחר, כשרקדנו סביב שולחנו, נהג אחרת. הוא היה מביט אל הבחורים בעין בוחנת, להבחין אם מי מהם שיכור, וכל מי שהיה נראה לו שיכור ומשתולל, נתכרכמו פניו של אותו רב, ונראה היה כאומר: אוי בני! חבל שאתה מחמיץ את ההזדמנות!
אחר איזה משניהם נהגתי, תוכלו להבין מעצמכם: אחר הנהגתו של הרב השני – זה שכשראה מי שאבד את דעתו בפורים החמיצו פניו מצער. הוא הרב שבדרכו נהגתי.
ורב זה אמר לנו בפורים שתי 'שיחות' שונות:
האחת, שכדאי להתבסם בפורים – אך לא להשתכר. כי "גדולה דעה" – תמיד תשמור מכל משמר שתהיה לך ה'דעה'. נכון ש"חייב איש לבסומי", אבל רק "עד" דלא ידע, "עד" פירושו: ולא עד בכלל. רגע לפני שאתה מאבד את הדעה שלך, זהו הרגע שהגעת למטרה, ואז אתה מפסיק. כשאתה מגיע לשלב הזה אתה כבר יוצא את המצווה, יותר מזה – תפסיק.
הוא אמר שעלינו לדעת, שאדרבא, לעולם פורים הוא זמן של דעה! פורים הוא הזמן להשיג את דעת ה'. בפורים זהו יום שבו "נודע ה' משפט עשה בפעל כפיו נוקש רשע" (תהילים ט יז). אז, כאשר המן נתלה על אותו עץ שהוא עשה למרדכי, אז "נודע ה'" – וכשאדם מקבל ידיעה בה', הוא מקבל אמונה אמיתית. כשאתה רואה איך ש"בור כרה ויחפרהו ויפל בשחת יפעל" (שם ז טז) – המן נפל לאותו בור שהוא עשה בעצמו למישהו אחר – אתה מוסיף לקבל עוד דרגה בידיעת ה'.
פורים הוא זמן להכיר את הקב"ה מתוך מה שקרה בפורים, ולפרסם את הנס. לכן בפורים צריך שיהיה דעה ללמוד ולהתבונן ולהשכיל, והשתייה היא כדי לקבל דעת יותר, להגיע להתלהבות בדעה; יותר התלהבות מידיעת ה'.
בפעם השניה שהלכנו אליו, הוא אמר כדלקמן:
מכיוון שפורים הוא זמן לדעה, לכן יש "כלל" במסילת ישרים: החיצוניות מעוררת את הפנימיות – המעשים החיצוניים מעוררים את המחשבות הפנימיות. בדרך כלל אין לאדם גישה לתוך תוכו, לפנימיות הנפש שלו, אבל על ידי ביצוע פעולות חיצוניות נכונות האדם כן יכול להגיע ולהפעיל את המחשבות הפנימיות שלו, את הרגשות שלו. לכן השמחה והריקודים בפורים הם דבר נפלא! בפורים אתה רוקד עם הנפש הפנימית שלך ריקוד של אמונה בה', ריקוד של "נגילה ונשמחה בישועתו", ריקוד של "אשרינו מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו".
כל הנחת רגל פשוטה שאתה עושה על הרצפה, אתה צריך לדעת שאתה מחתים עמה את האמונה לנשמה שלך. אל תחשבו שזה לא כך. ייתכן שאתה חושב גם שזה סתם בילוי מוצלח, אתה אוהב את השמחה של הריקוד, מי שחושב כך לא יצא לו כלום מפורים, אבל אם אתה עושה את זה עם קצת לשם שמים, אז תדע שבשמחה הזו אתה מטביע אמונה על הנשמה שלך, זה מה שאתה עושה. כל טפיחה שאתה דופק בכף הרגל שלך – הוא אמר – אתה מעמיק את האמונה שבנשמה שלך בצורה ברורה יותר.
(תורת אביגדור)