״ועשית מנרת זהב טהור״ (שמות כה, ל)
איני מתיימר כאן לבאר את פנימיותה של המנורה. אור הנרות, שהאיר תמיד בבית המקדש – הוא נושא גדול מאוד. אולם בכל זאת נראה שיש לנו הרבה מה ללמוד בעסקנו במצוה זו, משום שזהו נושא נהדר כל כך, ויש בו כל כך הרבה לימודים – וכולם נכונים!
הענין הראשון העולה בדעתנו הוא, הברכה האדירה שבאור השמש. כאשר אדם מנסה לדבר על נושאים מעין אלו, ישנה בעיה מסוימת, משום שקשה לאחרים להרגיש את מה שנמצא בלבו של המדבר. אולם מה אעשה? העיסוק בזה הוא חיוב שנתחייבנו בו על ידי אנשי כנסת הגדולה!
בכל בוקר אנו מברכים את ברכת ״יוצר אור״, שהינה הברכה הארוכה ביותר שבסדר התפילה. כיצד נוכל אם כן להתעלם מנושא זה? ואל נא תחשבו שהברכה זו מתייחסת ל״אור הגנוז״, או ל״אורו של משיח״ – לא ולא! הברכה עוסקת באור שלנו, אור השמש, אותו אנו רואים בכל יום. אור זה מחייב אותנו להודות לה'.
למרבה הצער, בעודנו מברכים ברכה זו, לעתים קרובות ראשנו נמצא במקום אחר, ואנו נזכרים ״לנחות״ בחזרה רק כאשר מגיעים לקריאת שמע. בכך אנו מפסידים הזדמנות להודות לה' על המתנה ששמה ״אור״.
עבור רובם של בני אדם, קשה לקבל דברים מעין אלו. אם הייתי מדבר אתם על איזה חסד פרטי שעשה עמם הקב״ה, משהו שהוא מיוחד עבורם – יתכן וישמחו בזה. אבל קשה להם לשמוח ולהתפעל מטובה שניתנה לכל העולם. העובדה שאור השמש הוא דבר שנהנים ממנו כל באי עולם, גורמת לאנשים שלא להתעניין באור ושלא להתפעל ממנו. אם היה אפשר להחשיך את כל העולם, ולהשאיר את השמש לשימושם הבלעדי – או אז היו הם מבינים את גודל המתנה של האור, אבל כעת שכל העולם נהנה מהאור, מסתלקת כל הנאתם.
לכן כתב החובות הלבבות (שער עבודת האלקים פ״ה) שמוטל על האדם ללמוד להודות לה' על ״הטובות הכוללות״ – כלומר הטובות שהיטיב השי״ת לכולם, ולא רק על הטובות המיוחדות שמטיב עמנו. בודאי מחוייב כל אחד ואחד מאתנו להודות לה' על טובות כוללות אלו, משום שהעובדה שכולם נהנים מטובה זו אינה ממעטת מחשיבותן ויקרותן של מתנות אלו כלפי האדם הפרטי.
המלאכים מתרגשים
ההודאה על המתנה הנפלאה של האור, לא נתחדשה על ידי אנשי כנסת הגדולה, אלא היא נמצאת כבר אצל המלאכים. מדוע מוזכרים המלאכים בברכת ״יוצר אור״? איזו שייכות יש להם לכאן? התשובה היא, שהמלאכים הם דוגמא עבורנו, ומהם נלמד עד כמה גדול חיובנו להודו ת לה' על מתנה נפלאה זו.
המלאכים הנם בעלי השגה נעלה מאוד, ״כלם אהובים כלם ברורים כלם גבורים״ – ואעפ״כ, ממה מתרגשים מלאכים אלו? מהאור! הם קוראים ״בקול רעש גדול״ – לא כמונו, שאנו ממלמלים את המלים בשקט – המלאכים מתלהבים ומתרגשים, מתמלאים שמחה והכרת הטוב כאשר הם רואים את האור שברא ה'! המלאכים ״מברכים ומשבחים – ומפארים״, ועל מה? – ״על מאורי אור 'שיצרת יפארוך סלה״, על האור הנפלא שברא הקב״ה! על זה משבחים המלאכים, זהו הדבר שמלהיב ומרגש אותם, וממלא אותם בשמחה – אור השמש!
ובאמת, היאך יתכן שלא יתלהבו המלאכים מדבר עצום שכזה? כדור זוהר של אנרגיה גרעינית, בעל מיליארדי כוחות סוס, השולח את קרניו אל כדור הארץ. האור הוא דבר פלא, דבר נסי, חומר קסום, ועד היום אף אחד אינו יודע להגדיר בדיוק מהו.
ישנה מחלוקת גדולה בין המדענים כיצד להגדיר את האור, האם הוא ״חומר״ או ״כח״. זו תעלומה. מצד אחד, האור הוא צורה של אנרגיה, אבל מצד שני, כיצד עוברת אנרגיה זו ממקום למקום? הרי האור עובר במהירות עצומה – כשלוש מאות אלף קילומטר בשניה. לא בשעה, אלא בשניה! אנו עומדים כאן, ואור השמש מאיר לנו ממרחק עצום. האור שאנו רואים עכשיו, יצא לפני כשמונה דקות מהשמש – מרחק של כמאה וחמישים מיליון קילומטר מכאן!
המנורה האדירה שבשמים
לולא השמש, כדור הארץ היה הופך לקוביית קרח. שום דבר לא היה מסוגל לנוע על פני הארץ, משום שכל האנרגיה הקיימת בעולם מגיעה מהשמש. כדור אש זה מאיר ללא הפוגה כבר זמן רב, למעלה מחמשת אלפים שנה, ושולח אלינו אנרגיה בקצב מדהים. הוא אינו נח ולו במעט, גם לא לרגע קל. המדענים מדדו את האנרגיה היוצאת מהשמש, ואין בה שום שינוי. כל עוד הקב״ה חפץ בכך, תמשיך השמש לשפוך אלינו כמויות בלתי נגמרות של אנרגיה.
יום יבוא ויגמר הנפט הנמצא במדינות ערב, ומדינות העולם ישלחו לחלל החיצון לוויינים שיקלטו את אור השמש ויפיקו ממנו אנרגיה, משום שרק חלק קטן מאור השמש מגיע לכדור הארץ, ורוב רובו נאבד בחלל החיצון, אבל יום יבוא ויצליחו לנצל חלק גדול יותר מאור השמש ולנתבו לכדור הארץ, ובני האדם יוכלו להנות מהאנרגיה של השמש.
אשר על כן, תפקידנו הוא לשים לב לכדור אש זה שדולק תמיד בשמים. יש לנו אור! המנורה שבבית המקדש היא ביטוי של הכרת הטוב, והיא מזכירה לנו להודות להשי״ת על אור השמש המאיר תמיד, גם בלילה, השמש מאירה במקום אחר על פני תבל. העובדה שהתרגלנו לאור השמש, ואיננו מגיבים בהתלהבות כאשר אנו רואים אותו – היא אשמתנו הבלעדית! השמש היא עדות אדירה לבורא העולם, ותפקידנו הוא להתלהב ולהתרגש מהאור.
״ומתוק האור וטוב לעינים לראות את השמש״ (קהלת יא, ז) – ראיית השמש היא תענוג, אבל מי שאינו שם לב לזה, מפסיד את אחד הדברים המשמחים ביותר שבחיינו -אור השמש! אנו חייבים לקחת דוגמא מהמנורה ולומר ״אה! ברוך אתה ה' יוצר המאורות!״
(תורת אביגדור)