שח הגה"ח רבי שמעון שפיצר שליט"א:
שמעו סיפור שסיפר יהודי אחד מקרית יואל מה שאירע לו בחורף תש"פ:
"עובד אני לפרנסתי בחנות נעלים במאנסי, ואני מרוויח בצמצום גדול, כאשר בקושי יש לי לכסות את הוצאות ביתי. הקבועות. בעמדי שנה זו לפני נישואי בתי, עשיתי כל מה שביכולתי כדי להשיג עבור הוצאות הנישואין, אך ללא הועיל. כשבועיים קודם החתונה עשו עבורי מגבית ומעבידי הבטיח שיתן דולר מכיסו כנגד כל דולר שיתרמו עבור הוצאות הנישואין, אך גם מזה לא יָצָא מאומה. הלכתי לאיזה עשיר גדול שיש לו לב פתוח, ואפילו לקחתי עמי איש אחד בעל שפה ברורה שיהיה לי לפה ולמליץ, אך גם זה לא הועיל כלום, והייתה לי חלישות הדעת גדולה.
"קרוב למועד החתונה פנתה אלי אשתי בבקשה שאתן לה את כרטיס האשראי שלי, כי היא נוסעת עם הבת הכלה למאנסי לקנות שם את מלבושי הכלה. ידעתי שיש לי בכרטיס האשראי לא יותר משלוש מאות דולר, ואע"פ שידעתי שבגדר ליצנות הוא ליתן עבור קניית מלבושי הכלה שלוש מאות דולר בלבד, נתתי לאשתי את הכרטיס מפני שלא היתה לי ברירה אחרת, ולא גיליתי לה כמה כסף יש בו.
"הלכתי למלאכתי כהרגלי וציפיתי לישועה. בכל עת הסתכלתי על הטלפון לראות אם אשתי מתקשרת לי להודיע לי שהכרטיס אשראי אינו עובר, אבל למרבה הפלא הטלפון לא התקשר. בסוף היום דלת ביתי נפתחה לרווחה, ואל הבית נכנסו אשתי ובתה הכלה עם שקיות עמוסות בידיהם, בספרם שרכשו את כל המלבושים מאל"ף ועד תי"ו והאשראי עבר בכל החנויות בלי שום קושי.
"עמדתי אחוז תדהמה מבלי יכולת לפצות את פי…
"לפתע אני מקבל טלפון מאחד מבעלי החנויות שאשתי ביקרה בהן, והלה אומר לאחר התנצלות קצרה שבעברו על חשבונותיו ראה שאירעה טעות מצערת ובמקום לחייב את הכרטיס ב-980 דולר, חייב אותו רק ב-9.80 דולר, ועל כן נפשו בבקשתו שנפרע לו את החוב. חיפשתי את הקבלה שאשתי קיבלה ממנו וראיתי שהצדק עמו. הרגעתי אותו כשאני אומר לו שאני יהודי ירא ואשלם לו ככל שאצטרך לשלם עד הפרוטה האחרונה.
"אז אמרתי לעצמי, אם הקב"ה הזיז נקודה אחת קטנה כדי שאשתי תוכל לקנות מלבושים לכלה בדרך כבוד, הבה ואראה מה עם החשבוניות האחרות. לקחתי לידי חשבונית נוספת מחנות אחרת, ומה גדול היה הפלא כאשר גיליתי שבמקום לחייב את הכרטיס ב-837 דולר, הם זיכו את הכרטיס באותו סכום. מכך הבנתי איך יכלה אשתי לקנות בחנות השלישית, שהרי עכשיו כבר היה הכרטיס טעון בסכום מכובד. וכך הלכה אשתי במשך כל היום וקנתה כל מה שצריך מבלי שתדע אפילו מה מסובבים מן השמים בעבורה. [כמובן שאת כל הסכום הזה, שהגיע אלי בטעות, התכוונתי להחזיר כמה שיותר מוקדם, אך מכל מקום הייתה זו מעין 'הלוואה' מהשמים שאפשרה לי מרווח נשימה]".
היהודי הזה המשיך לספר, כי הוא שח מעשה זה לחברו, וחברו שנתרגש מאוד מראיית דרכי ה', הלך וסיפרו בשמחת שבע ברכות שנערכה במשפחתו, ואחד מן השומעים סיפרו לאשתו ואשתו לחברתה, וכך נתגלגל לו הסיפור עד שנשמע הדבר לעשיר אחד שהתרגש מאוד ולבו נפתח לרווחה. התחקה העשיר לדעת מיהו בעל הסיפור ושלח לו מעטפה. השליח לא היה יכול להתאפק, פתח את המעטפה וראה בפנים אלפיים וחמש מאות דולר, פחות או יותר אותו סכום שהוציאה אם הכלה באותו יום שקנתה לבתה את מלבושי החתונה.
בדרך הטבע או מעל הטבע?
ועתה ישאל השואל: האם מעשה זה הוא נס בדרך הטבע או שלא בדרך הטבע? התשובה היא שאין בזה חילוק גדול, כי בסופו של דבר הקב"ה מסובב את הטבע ומשנה אותו לפי צרכי בניו, ואם היו ראויים היה משדד להם את מערכות הטבע ועושה להם נסים גלויים כפי שעשה לאבותינו בקריעת הים, אבל כיון שישנו הסתר פנים, לכן הוא מלביש את הנס בלבוש טבע. ומכל מקום אין לנו לדאוג, כי הרבה לבושים יש לו להקב"ה כדי שיוכל לעשות לנו ניסים על ידיהם.
נלמד את מגילת אסתר בהתבוננות ונגלה שהקב"ה עשה שם ניסים גדולים בתוך מהלכי הטבע לבני ישראל אע"פ שלא היו ראויים אז, ומזה נבין שאף לנו יעשה ניסים כפי שעשה להם בימים ההם בזמן הזה, אך זאת בתנאי שלא יהיה לנו שום מהלך משלנו איך לכסות את ההוצאות, כי אם נדע, נהרוס לעצמנו בידיים.
אתמול סיפר לי יהודי: "עשיתי שידוך לבני הראשון ושאלתי את השאלה המתבקשת: "מאין יבוא עזרי?" עשיתי חשבון וראיתי שהשבוע הראשון בלבד כבר עלה לי חמש וחצי אלף דולר, התשלום לשדכן, שמחת התנאים וכו ', והנה הגעתי לחמש וחצי אלף דולר! הרמתי את עיני לשמים והתפללתי מעומק לבי שהקב"ה יכסה לי את החוב כי אינני רוצה לשקוע בחובות.
"והנה אירע דבר שמעולם לא הייתי מעלה אותו ברעיוני. לפני שנים הרבה השקעתי סכום קטן באיזו השקעה, ובמשך השנים כל אימת שבדקתי את מצב ההשקעה, גיליתי שלא זו בלבד שאין לה רווח עוד יש לה הפסדים. כעת נקלעתי לחו"ל לצורך איזה ענין, וכבדרך מקרה פגשתי את בעל ההשקעה. ביקשתי ממנו לבדוק שוב את מצבה, הוא בדק והנה ראה שיש רווח בן שמונה אלף דולר.
"מן הדין היה צריך ליתן לי רק ארבעת אלפים דולר כי היתה זו השקעה משותפת, אך אמר לי שהיות שבמשך כל השנים כאשר ההשקעה נחלה הפסדים לא עוררתי מהומות, הוא נותן לי כעת חמשת אלפים דולר מן הרווחים. כך קיבלתי בחזרה חמשת אלפים דולר מתוך חמש וחצי אלף, ולאחר מכן הגיעו לידי עוד כמה מאות דולרים בדרך לא דרך ועוד נותרתי עם עודף"…
יבוא אדם ויטען: אבל אני לא השקעתי את ממוני בשום מקום, איך יעזור לי ה'? הבל הבלים! הקב"ה יש לו אלפי דרכים.
הנה זה עתה סיפר לי עוד אחד שהיה זקוק לשלושה וחצי אלף שקלים עבור הוצאות ה"ווארט", ולא היתה לו פרוטה לפורטה, והנה ביום עריכת ה"ווארט" הגיע אחד להחזיר לו חוב ישן נושן שכבר נתייאש ממנו וכבר פרח אפילו מזכרונו, על סך שלושה וחצי אלף שקלים, לא פחות ולא יותר!
האדם חושב שהוא צריך להלביש את הנס בלבושים. לא! אינך צריך להלבישנו. הקב"ה ילבישנו בשבילך. מי שנותן את המתנה, נותן אותה ביחד עם העטיפה העוטפת אותה.
הקב"ה לא זקוק לכתובות של עשירים
סיפר לי יהודי מעשה שהיה לפני שנים רבות:
משולח אחד הגיע מארץ ישראל לאמריקה לקבץ כסף עבור איזה מוסד. ניגש ליהודי אחד ממכריו וביקש ממנו שיתן לו רשימה של כתובות של נדיבים. אמר לו מכרו: "מי הגיד לך שאתה זקוק לרשימה כזו?"
"ואלא מאי?" – שאל אותו המשולח.
אמר לו מכרו: "הבה ונכנס כאן לבית המדרש הקרוב ונבקש מהאברכים".
תמה המשולח: "אברכים אלו מה יש להם ליתן? הלא רק עכשיו הקימו את בתיהם!".
פנה אליו מכרו בלשון שאלה: "אתה רוצה להסתייע לבד או שאתה רוצה שהקב"ה יסייע לך? אם אתה רוצה שהקב"ה יעזור לך, אינך זקוק לרשימה של כתובות".
סופו של דבר היה שהמשולח השתכנע, הוא נכנס לבית המדרש והתחיל לדבר על לב האברכים, והנה עלה בידו לעורר אותם להתגייס עבור המוסד שלו, והביאו למוסד סכום של שלושת מאות אלף דולר!!! ולא זו בלבד, אלא אברכים אלו נעשו מתומכיו הגדולים ומחזיקים את המוסד שלו באופן קבוע זה כבר יותר מעשרים שנה.
יאמר האדם: הלא דבר טבעי הוא זה, כי כן צריך תמיד למצוא את האברכים הצעירים אשר עדיין יש להם את רתיחות הדמים, ולא את העשירים הגדולים שכבר נתקררה דעתם? – יידע אדם זה שבעצם זה שהוא חושב כך, הוא מרחיק את עצמו מן ההצלחה. כי כל סוד ההצלחה הוא במה שאין האדם חושב שיש לו מהלך בדרך הטבע, אלא מוסר הדבר בידי הקב"ה.
מדוע הדגים נבלעים מצד ראשם?
הגה"ק רבי חיים מאיר יחיאל מאסטראווצע זיע"א אמר: מדוע תמיד כשדג גדול בולע דג קטן, אם יפתחו את בטנו יראו שראשו של הדג הקטן הוא לצד זנבו של הדג הגדול וזנבו לצד ראשו? העולם אומרים שהסיבה היא כי הדג הגדול, תוך כדי שהוא רודף אחר טרפו, הקב"ה מזמין לו דג אחר ששט לו בבטחה אל תוך פיו, וכל זה כדי ללמד לאדם שגם אם ירדוף אחר פרנסתו, פרנסתו תבוא לו ממקום אחר ולא ממקום זה שרדף אחריו.
אך אולי אפשר לומר טעם אחר בזה: הנה בזוהר הקדוש איתא שעיני הדגים לעולם אינן נעצמות ובגלל זה אין הדג חושש שיבוא דג אחר גדול ממנו מלפניו ויבלענו, וכל פחדו אינו אלא שיבוא דג מאחוריו ויטרפנו. ומה שנעשה בפועל הוא, שממקום זה שהוא מרגיש בטוח, משם בולעים אותו, וממקום זה שאינו מרגיש בטוח, אין בולעים אותו.
הוא אשר אמרנו: ממקום זה שהאדם מרגיש שיש לו מהלך, שיש לו אחות בבית המלך, משם הוא נכשל. ולהיפך, ממקום זה שהוא מרגיש אובד עצות ומוכרח לבטוח בה' ולהתפלל אליו, כאסתר בשעתה שאמרה לך כנוס את כל היהודים וכו' – משם באה לו ישועתו.
(הביננו)