פסחים צג
מדוע הממעיט אסף מהשליו רק עשרה חמרים?
מהלך אדם ביום עשרה פרסאות
התורה מספרת שכאשר ירד לבני ישראל במדבר שליו 'הממעיט אסף עשרה חמרים [ערמות]' (במדבר יא לב). ולא מבואר מי הוא זה ומדוע היה ממעיט, וכן המרבה מי הוא ומה טיבו. ומפרש הגאון מוילנא שהמרבה הוא זה שאוהלו שכן בקצה המחנה, כי הלא השלו היה סביבות המחנה, וא"כ זה היה סמוך לאוהלו ובקלות יכל לקחת מהשליו עוד ועוד. והממעיט הוא זה אשר אוהלו שכן באמצע המחנה והיה צריך ללכת כברת דרך עד השליו. והנה מובא בגמרא בברכות (נד) שמחנה ישראל היה שלש פרסאות על שלש פרסאות. ולפי"ז הממעיט שאוהלו היה באמצע המחנה המרחק מהאוהל שלו אל השליו וחזרה ממנו היה שלש פרסאות, פרסה וחצי הלוך, פרסה וחצי חזור. ובפסוק מבואר שהעם אספו את השליו במשך שלש עיתות, כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת. ולפי המובא במסכת פסחים (צג) שמהלכו של אדם בינוני הוא עשר פרסאות ליום, כלומר לחצי יממה, הרי שבשלשה עיתים יום ולילה ויום, יכול אדם ללכת שלושים פרסאות שהם פי עשרה משלש פרסאות, ולפיכך הממעיט יכול היה ללכת רק עשרה פעמים אל השליו, וזהו שאמר הכתוב הממעיט אסף עשרה חמרים, כלומר עשרה ערמות של שליו.
(הגאון מוילנא)