פסחים צ
כיצד ריפא רבי דוד מלעלוב זצ"ל חולה שחפת?
מחוסר כפרה
פסוקי מלכויות הנאמרים בתפילת מוסף של ראש השנה, מתחילים עם הפסוק 'על כן נקוה לך'. ולכאורה צריך ביאור, שהרי פסוקים אלו נאמרו על ידי עכן, ושמו מרומז בראשי התבות ע'ל כ'ן נ'קוה [סדר היום בשם התולעת יעקב], והרי מבואר בגמרא בסנהדרין (מד.) שעכן עבר על העברות החמורות שבחמורות. ומדוע מזכירים את שמו מיד בתחילת המלכויות. אלא אדרבה, זה בא ללמדנו, שביום הזה [ובכל השנה] ניתנה הרשות אף לגרוע שבישראל להמליך על עצמו את הקב״ה כאילו לא חטא מעולם, כי הקב״ה כביכול ממציא את עצמו לכל בניו יהיה מי שיהיה, ומצפה שיחזור בתשובה, וביותר בימים אלו 'דרשו ה׳ בהמצאו׳, כי אכן, ענין מלכויות שייך לכל אחד, וגם מי שנמצא [לדעתו] בהרי חושך ומלא עוונות, גם עליו יש חיוב להמליך את הקב״ה עליו ועל מעשיו.
ולא יאמר הן ׳מחוסר כפרה הנני׳, כי ע׳י ההכנה והתעוררות נכנס להיות 'צדיק גמור׳ וזוכה להיכתב בספרם של צדיקים גמורים. וראיה לדבר מדברי הגמרא בקידושין (מט:) 'המקדש את האשה על מנת שאני צדיק, אפילו רשע גמור, מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו׳, והקשה המנחת חינוך (מצוה שסד אות א) הרי לא התוודה כלל וכיצד נהפך לצדיק, אלא שהוידוי בא לכפרה, וצדיק ורשע אינו תלוי בכפרה כלל, כי אמנם אין לו כפרה בתשובה בלב, מכל מקום הוי צדיק כיון שמתחרט לפני קונו יתברך.
(באר הפרשה)
מסופר על יהודי שלקה במחלת השחפת, הוא היה בטיפולו של רופא יהודי מתבולל, שעשה כיכולתו לעכב ולמתן את ההידרדרות. יום אחד הפרופסור בדקו ומצא שהמחלה הגיעה לשלביה הסופיים. לא הסתיר מפני החולה. הוא נמצא בתקופת חייו האחרונה, יראה לנצלה כיכולתו.
החולה נסע למעיינות המרפא בקארלסבאד, שם, חשב לעצמו, תהיה הקלה בסבלי, אך עקב מחלתו לא הורשה להיכנס. מאוכזב, חזר לעירו, בדרכו עבר דרך העירה לעלוב. נזכר שמתגורר כאן צדיק מופלא, שמחולל גדולות ונצורות. אמר לעגלון: "נסור לביתו ונתברך מפיו".
הצדיק רבי דוד מלעלוב זצ"ל, קבלו בשמחה רבה והזמינם לסעוד עמו, אך ביתו של הרבי היה ריקם. חיפש ולא מצא אלא חריץ גבינה מלוחה ישנה נושנה, וקנקן יין עתיק ממנה. באין ברירה, גם זו ארוחה. מחה החולה: "במצוות רופאי מוטלות עלי הגבלות במאכלי. גבינה ישנה ויין, אסורים באיסור חמור!"."עכשיו אורחי אתה, והריני מקיים בך מצוה", ענה הצדיק. "והובטחנו: שומר מצוה לא ידע דבר רע (קהלת ח ה)!" לא היתה לו ברירה. אכל את הגבינה וצימאונו גבר. רווהו ביין הישן נושן, ונרדם. כך זכה הרבי במצות "אשל" במלואה: אכילה שתיה ולינה.
בבוקר, קם בריא!
השיעול כוהה הדם פסק, החרחור נעלם, הנשימה קלה, הכאב בחזה פסק, "הודו לה' כי טוב". יכול הוא ללגום אויר צח מלוא ראותיו, לראשונה מזה זמן רב! אכן, הרי מחולל נפלאות!
"זה כוחה של מצוה", אמר הרבי. "הגמרא מספרת (בבא בתרא טז:) שמרגלית היתה בצווארו של אברהם אבינו, וכל הרואה אותה מתרפא. והכונה, שזו סגולת 'חסד לאברהם' (מיכה ז כ) ומצוות הכנסת אורחים שקיים". בלב מתרונן שב לעירו, ועלה אל הרופא. שבדק אותו והשתאה, לפניו אדם בריא!
"מעודי", השתומם, "מעולם לא נרפאה שחפת בשלב כה מתקדם, ובמהירות כה רבה. ריאות חדשות נשתלו בקרבך! נס התחולל לך!"
"אכן כן", אישר האיש, "הייתי אצל ה'וונדער ראבינער" מלעלוב, ורפאני".
הפרופסור מתבולל היה. הביט בו באי אמון: "וכי מה, השמיע לחש מסתורי?"
"לא", ענה. "נתן לי לאכול גבינה ישנה ויין ישן נושן".
הפרופסור קם מכסאו בתדהמה: "הרי זה רעל עבורך-אני חייב לראות את האדם שריפא באמצעות רעל!" קם, ונסע ללעלוב. הציג עצמו. פרופסור הוא, רופא נודע. מבקש הוא לדעת איך מרפאים מחלה חשוכת מרפא בשלבים כה מתקדמים, בשעה קלה באמצעות רעל!
"אם תשהה כאן יומיים, אלמד אותך". "למדתי במשך שנים, והשתלמתי במשך שנים. בשמחה אקדיש עוד יומיים". ישב איתו רבי דוד מלעלוב, ולמדו שיש בורא לעולם ומנהיג לבירה. בחר בעמו ונתן לו תורה, צווה במצוות והשרה בו שכינתו. שומע תפילה ומאזין שוועה, ומקיים בקשות יראיו והבטחות צדיקיו. הרופא בלע בצמא את דבריו, עולם חדש נגלה לפניו, והאמת קרנה מכל מילה.
הוא היה לבעל תשובה. ביקש לדעת עוד ועוד- והרבי החל ללמוד עמו את יסודות הקבלה, תורת הנסתר! נרתע. "רבי", הזכיר, "לפני כמה ימים אכלתי נבלות וטריפות!" והרבי הזכיר לו: "הן מקרא מפורש הוא, 'משכו' ידיכם מעבודה זרה 'וקחו' לכם צאן למצוה!"
לקחו עמו אל רבו, החוזה הקדוש מלובלין זצ"ל, והיה לאחד מבני היכלו, ולימים אף הנהיג עדה, הלא הוא הרב הקדוש רבי חיים דוד מפיוטריקוב זצ"ל!
(מקרבן לתורה)