פסחים פז
באלו שעות לא נשמעה האזעקה במלחמה בדרום הארץ?
אני חומה זו תורה ושדי כמגדלות אלו תלמידי חכמים
שח הגרא"י קוק כשנשאל מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל בימי מלחמה (אב תשע"ד) על מה עשה ה' ככה לארץ הזו. השיב, אם כי אין איתנו מי שיכול להעיד על עצמו שהוא יודע דרכי שמים, אבל עלינו להתבונן בנעשה ולראות כי בעצם כל קיומנו בארץ הקדש כולו אינו בדרך טבעית כלל, בהיותנו מוקפים במיליוני שונאים בנפש, אשר כל חפצם הוא 'לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד'. ומבחינה טבעית יש ביכולתם לעשות זאת, וכל רגע שעובר בלי פגע הוא כולו גילוי שמירת השי"ת השומר עמו ישראל לעד, כדי לזכות לשמירה זו נדרשת זכות התורה אשר רק היא בלבד מגנא ומצלא. 'ואני חומה' זו תורה, 'ושדי כמגדלות' אלו תלמידי חכמים (פסחים פז.) עד היום שבו פרצה המלחמה, היתה באופן רשמי זכות לכל מי שחפץ לעסוק בתורה בארץ ישראל, את האפשרות לעשות זאת.
באותו יום שהכריזו אחינו שונאינו בערכאותיהם שאין בארץ ישראל את הזכות לכל מי שחפץ להקדיש עצמו לתורת ה' ועבודתו לעשות זאת, אבד חלק גדול מזכות התורה והגנתה, כשנאבדת הגנה זו הרי באופן טבעי נמצאים רח"ל בסכנה הגדולה ביותר שיכולה להיות עד כאן דבריו.
והורה הגראי"ל בעצם ימי המלחמה לאחד הרמי"ם החשובים שהיה צריך לנסוע למסור שיעורים בישיבה חשובה בדרום, במסגרת תפקידו לחזק ולרומם את בני הישיבה, ושאלו אם מותר לו ליסוע לשם. ואמר לו בזה הלשון, הערבים מפחדים ממך, אתה יכול לנסוע, כי העוסק בתורה באמת נקרא עליו שם ה', וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. וסיפר אותו ר"מ דבר מופלא מאוד, כי באותם ימים ושעות שנסע במסירות ושהה בתוך הישיבה אמר שיעורים ודיבר עם הבחורים בלימוד, לא היתה אפילו אזעקה אחת.
(כאיל תערוג)