פסחים פו
כיצד הגיב הגרש"ז אויערבאך כשמארחו כיבדו לישב בראש השולחן?
כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה
בשהותו בעמנואל, הוזמן הגרש"ז אויערבאך זצ״ל לבקר בביתו של הרב אהרונסון זצ״ל בעל הישועות משה, והנה, כאשר דמותו של הגרש"ז אויערבאך נראתה בשערי ביתו של הרב אהרונסון, יצא הגאון מחוץ למעונו על מנת להקביל את פניו, וכך צעדו יחדיו אל פתח הבית. כדרכם של גדולי ישראל בכל הדורות שנהגו כבוד זה בזה, התעכבו שני הענקים על מפתן הבית, כאשר איש מכבד את רעהו לפסוע ראשון אל הבית. לבסוף מצא הגרש"ז אויערבאך 'פשרה', הוא אחז ביד רעהו הטוב, וכאיש אחד, עברו פסע בפסע את מפתן הדלת.
משנכנסו פנימה, הרב אהרונסון שהיה נרגש כולו מהביקור הרם לו זכה, כיבד את הגרש"ז אויערבאך לישב על מקומו הוא בראש השולחן. אך הנה הפעם, ללא דין ודברים, תיכף ומיד ניגש הגרש"ז וישב בראש השולחן, כפי הוראתו של הרב בעל הבית הרב אהרנסון. כאשר הסתיים הביקור והגרש"ז אויערבאך יצא מהבית, נשאל בהשתוממות על ידי אחד מתלמידיו, מאי שנא כשעמדנו בשער הבית, סירב רבינו להקדים את הרב הישיש על אף הפצרתו המרובה, ואולם משכיבד הרב את רבינו לשבת על מקומו, התיישב ללא היסוס.
הגרש"ז אויערבאך ענהו בפשיטות, אכן, נעתרתי לאלתר להתיישב על כסאו לשמע בקשתו, זאת משום שהגמרא במסכת פסחים (פו:) מורה כן להדיא. מסופר שם על רב הונא בריה דרב נתן שהזדמן לביתו של רבי נחמן בר יצחק, רב נחמן כיבדו לשבת על מיטתו, רב הונא אכן התיישב על המטה ולא על כסא או ספסל, למרות שזה מנהג של חשיבות. כששאלוהו מה הטעם שנהג כן, השיב משום 'כל מה שאומר לך בעל הבית עשה. המשיך הגרש"ז אויערבאך והסביר, שונה הדבר כאשר עמדנו מחוץ לבית, על המפתן, אמנם גם אז הייתי אמור לציית להרב אהרונסון, לא מדין בעל הבית אלא רק משום שאין מסרבין לגדול (שם), והתוס׳ שם (ד"ה אין) הלא אומרים, שאם מכבדים לאדם בדבר שיש בו גסות ושררה, לא נאמר הדין של 'אין מסרבין לגדול', ולפיכך חששתי שמא בצעד הזה של להיכנס לבית לפני הרב יש בו משום שררה, ועל כן נמנעתי מלהיכנס ראשון, על אף שכבוד הרב כיבד אותי.
(תורה דיליה ח"ב עמ' תשפב)