אנו חיים בתוך זמן אשר כמוהו לא היתה מיום בריאת העולם, ההריגות וההשמדות ר"ל.
ואנו שמענו ושומעים יום יביע אומר שמועות רעות ה' ירחם, ואפי' הכי ניטל ממנו הרגש והוא מהאי טעמא עצמו, כי מרוב יגון ואנחה נעשה בשרינו כבשר המת שאינו מרגיש עוד וכמבואר שבת י"ג ע"ב. וכן היה בימי החורבן.
ובזמן כזה כשיאנח, בוודאי יש צרה גדולה אשר עוד לא הורגלו על כיו"ב.
וע"כ ישאלו אותו על מה אתה נאנח כמו"כ אנו היום, אע"פ שנטל ממנו כל רגש של צער, מרוב יגון ואנחה, אבל כשבאה אלינו השמועה האיומה על פטירת קדוש ישראל הגאון הצדיק רבי שמואל דוד אונגאר זצוק"ל אז גם אנחנו רעדה אחזתנו ואנו שוב אין יכולים לעצור בעד רוחינו וצריכים להיאנח נגד אחינו כי הדבר נוגע לכולנו השמועה כי באה ודמוע תדמע עינינו ונמס כל לב ורפו כל ידיים אף שכבר שמענו לא רצינו להאמין אמיתת השמועה כמו שאמרו חז"ל אצל פטירת אהרן הכהן שלא רצו ישראל להאמין, אמרו אדם שהעמידו למלאך שלא ישלוט בו, עד שהראה להם הקב"ה מטה פורחת באויר, אף אנו לא רצינו להאמין אדם שכל גזירות רעות וקשות עברו על ראשו כמים הזידונים ועמד איתן כעמוד ברזל וכארז בלבנון, אדם כזה שכבר נראה האור באופק יפול חלל כזה לא רצינו להאמין.
אבל השמועה באה ועשינו יום שמועה כיום שריפה ונמס כל לב כי בפטירת אהרן כתיב ויבכו אותו כל בית ישראל בשביל שעשה שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו והיה אהוב לכל, כן אנו אומרים על צדיק הזה שאנו מספידים אותו היום מלבד גדלותו בתורה ורב כוחו בעבודה מאד, עוד היה אהוב מאד על כל הבריות ומקרבן לתורה ע"כ נמס כל לב, לב כל ישראל מגדלם ועד קטנם אנשים ונשים הוסרה העטרה.
(מתוך הספד על הגאון הצדיק רבי שמואל דוד אונגאר זצוק"ל אב"ד נייטרא. מתוך דרשות שבט הלוי)