בספר 'זקניך ויאמרו לך' מובאת העובדה הבאה ששמע הגר"ש שבדרון מהגר"י קמנצקי, ששמע בעצמו מפי בעל המעשה – הגר"מ רוזין בעל 'נזר הקודש'. הרב רוזין היה מרא דאתרא בעיר כויידאן, מקום מגוריו של מרן החזו"א לאחר נישואיו בעת שהיה סמוך על שולחן חותנו.
וכך סיפר רבי משה רוזין: "באותה תקופה כאשר מרן עודנו צעיר לימים, עדיין לא נודע שמו ולא התפרסמה תורתו, אך אני ידעתי גם ידעתי והכרתי גם הכרתי. היה זה כשיום אחד נכנס אלי כרבה של העיירה כדי לדבר עמי בדברי תורה, ותיכף הבחנתי וראיתי כי אני דל ושפל כנגדו בלימוד… הראיתי לו את כתבי חידושי תורה שערכתי, לאחר שעיין בהם החל לדון עמי על דבריי, עד שהבנתי כי לא טובים המה – ובלי להסס רבות קרעתי את כתביי. ואז, בענוותנותו הגדולה הציע לי מרן ללמוד עמו יחדיו בחברותא, אך בתנאי מפורש שאף אחד לא ידע על כך ולא אספר זאת לאיש.
"הסכמתי לתנאי זה ולמדנו בצוותא, ומאז נעשיתי אני הרב דמתא לתלמידו של האברך הרב אברהם ישעיהו קרליץ… כל העם ראו כן תמהו, מה יש לו לרב עסקים עם המופנם הזה? הרי הם לא ידעו דבר וחצי דבר על למודינו, רק ראו איך הוא נכנס אצלי ואחרי זמן מה יוצא, ואף ראונו משוחחים לעתים תכופות בכל מיני הזדמנויות, ועל כן חשבו אולי יש לנו 'עסקים משותפים', אולי אני 'מטפל' באיש המוזר… כך או כך, כולם היו תמהים ושואלים ואני אנוס הייתי לשתוק.
"באחת הפעמים שמרן בא לביתי אמר לי: 'יענקל דער בלעכער (יענקל הפחח) חולה, והנני מבקש שנלך שנינו ביחד לבקרו'. אמרתי לו: מה כבודו מדבר? הרי הרב אינו נוהג ללכת אל בתי האנשים כלל? בעודי משתאה כיצד בכלל יודע האברך השותק משלומו והרגשתו הפרטית של אדם פשוט כיענקל דער בלעכער, גברה פליאתי שבעתיים לשמע המשך הדברים, כאשר הסביר לי ונימק את בקשתו יוצאת הדופן כשהוא ממשיך ואומר:
"'יראה כבודו, אשתו של יענקל דער בלעכער מזלזלת בבעלה, ומתוך כך נוצר מצב שבו החל השלום בית להיות רופף, והענין מתדרדר ומסתבך. על כן בהזדמנות זו שהוא חולה, אם נלך כעת שנינו לבקרו הרי כתוצאה מהנדירות של הדבר יווצר רעש בעיר מביקורו של הרב וכו', ויהיה לה מזה כבוד גדול שהכל לכבוד בעלה, היא תדע להעריך את בעלה כראוי, והשלום בית ישוב על כנו' – כך סיים אותו 'אברך כמדרשו'
"ואני – סיכם הרב – "מול הסבר נורא הוד אשר כזה, לא יכולתי לעמוד מנגד. ואכן כך היה, הלכנו יחדיו לבקר את יענקל דער בלעכער, ולמחרת כל העיר רעשה מזה. אשתו כמובן לא חדלה למן אותה העת להתפאר בפני כל על הביקור החשוב, ומני אז שורר שם שלום בית"… סיים הגר"מ רוזין.
(במחיצתם, הרב שלמה לורנץ ז"ל)