פסחים פד
מפני מה התיירא אברהם אבינו כשבא למול את עצמו?
מילה שלא בזמנה
על הפסוק 'ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמולו בשר ערלתו' (בראשית יז כד) מפרש רש"י עלפי המדרש (בראשית רבה מט ב) שנטל אברהם אבינו סכין ואחז בערלתו ורצה לחתוך, והיה מתירא שהיה זקן, מה עשה הקב"ה, שלח ידו ואחז עמו שנאמר 'וכרות עמו הברית' (נחמיה ט ח), "לו" לא נאמר, אלא עמו.
ושואל החתם סופר, מדוע היה צריך הקב"ה כביבול לאחוז עמו. ומפרש על פי הגמרא בשבת (קלז:) שמילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת ואינה דוחה יום כיפור, והנה אברהם אבינו מל עצמו מילה שלא בזמנה, כי הרי זה לא היה מילה לשמונה, וזה היה ביום הכפורים, כפי שכתבו התוס' בראש השנה (יא. ד"ה אלא) וכל שאסור בשבת אסור גם ביום הכפורים. וזה הפירוש ברש"י 'והיה מתירא', שהתיירא למול מילה שלא בזמנה, ביום הכפורים, שהרי מילה שלא בזמנה אינה דוחה שבת ויום הכפורים. 'שהיה זקן' רוצה לומר, זקן שקנה חכמה וקיים את כל התורה כולה.
והנה יש דין בגמרא שבת (צב:) שנים שעשו ביחד מלאכה בשבת פטורים, וכן נפסק ברמב"ם (שבת פ"א הט"ו). ולכן 'מה עשה הקדוש ברוך הוא, שלח ידו ואחז עמו', והרי זה שנים שעשאוה ופטורין.
(חתם סופר החדש, הובא ביקרא דאורייתא)