1. שח לי ידידי מעשה מפליא שאירע לו בליל שבת האחרונה:
"יש לי חוק קבוע ללמוד כמה משניות בכל יום, לא לימוד עמוק ועיוני, אלא יותר שינון. אני אוחז כעת במסכת שבת, שהיא מסכת ארוכה. בימים האחרונים חשבתי בליבי אולי ללמוד שלא לפי הסדר, לא להיות 'תקוע' באותו מקום, בהתקדמות איטית, אלא ללמוד מעט פה ומעט שם, וכך 'לטעום' משאר חלקי התורה שבמסכתות אחרות.
בליל השבת האחרונה התארחתי בדירתו של גיסי שליט"א, והגעתי בליל שב"ק מאוחר אל הבית. זכרתי שטרם למדתי את המשניות להיום, ניגשתי לארון הספרים בתוך העלטה ששררה בבית, שם, בעזרת האור הקלוש שהסתנן מחדר אחר זיהיתי היכן מונח ש"ס המשניות הגדול, שלפתי את אחד הכרכים ופתחתיו באקראי. והיכן נפתח הכרך? – במקום המדוייק בו אחזתי במסכת שבת! בהסתברות של אחד לאלפים.
המסר השמימי היה ברור וחלק…
2. הנ"ל ממשיך במעשה מפעים נוסף, הפעם כמה חודשים אחורה:
היה זה יום שישי 'שחור'. לחוץ ועמוס במיוחד. וכך אני מוצא את עצמי שעה קלה לפני כניסת השבת, לאחר עבודת "והכינו את אשר יביאו" כדבעי, כאשר הנני עוד מחוסר טבילה מטהרת לכבוד שב"ק, וכאשר מעיק עלי עול נוסף שטרם עלה בידו לסדרו: אני מקפיד לתת בעש"ק בשעת הדלקת נרות סך 17 שקלים לצדקה, לקופה פלונית ופלונית, תקנת קודש בקהילתי – אך כסף אין. לא הצלחתי להשיג מזומנים, ומשום מה נשמט ממוחי שקיימת גם אפשרות לתרום באשראי טלפונית.
אדהכי והכי אני רץ למקווה, ושם מגלה 'הסתבכות' נוספת: הכניסה למקווה בשעה זו היא בתשלום 12 ₪. אני שכחתי, והצטיידתי ב-10 ₪ בלבד. אין זמן לרוץ הלוך וחזור. עשרים דקות לפני שבת.
אני יוצא מבולבל ולחוץ החוצה: למישהו יש כאן אולי שני שקל?
בחוץ, ליד מקווה הכלים, עומד יהודי ומכשיר כליו לכבוד השבת, שומע את לחצי, מוציא מכיסו שטר של עשרים שקלים, מושיט לי ואומר: "קח. את העודף שים בצדקה"!!!
3. עליתי לאוטובוס פרטי מאורגן לכינוס כלשהו. בהתאם להנחיות, כמובן. על האוטובוס אני נזכר ששכחתי להצטייד באמצעי תשלום. אמרתי לגובה שאשלם אי"ה בדרך חזור. לא נעים ללוות, והעדפתי לדחות את אי-הנעימות, עד שלא תהיה ברירה. ומלבד זאת, למה ללוות כבר עכשיו אם אפשר להמתין לחזור? הקצרה יד ה' מלהושיע?
בחזור, כבר היה לי כסף מזומן מן המוכן. בלי ללוות שקל… איך? אתם שואלים.
אחר הכינוס ניגש אלי מכר ודוחף לי ליד כמה שטרות בשליחות פלוני. אותו פלוני העוסק בהפקת אירועים, הפיק לי אירוע משלי – בשמחות אצל כל עם ישראל – לפני מספר שבועות, ואחר כך חישב ומצא כי המחיר צריך להיות פחות ממה שסוכם, והוא, כמו יהודי הגון מחזיר את היתרה. ומגלגלין זכות על ידי זכאי, הכסף הגיע בדיוק בזמן, ומבלי שציפיתי לו כלל.
4. ידידי ערך ברית בשעטומ"צ. חוץ מהכנת הלב והמוח למצווה, הכין גם את הכיס במצלצלין עבור תשלום כל הנלווה. רק בשעת מעשה, כאשר כבר לפני הברית שילם מראש על האולם והסעודה ועוד מספר הוצאות, גילה לפתע כי חישובו היה מוטעה, וחסרים לו 300 שקלים עבור 'מענק' למוהל.
אבל, אפילו שניה אחת של דאגה לא היתה לו, כי הוא קלט את זאת רגע אחד אחרי שהסנדק ניגש אליו ונתן לו – כהשתתפות בסעודת המצוווה כנהוג – סך 300 ₪ בדיוק!…