פסחים עג
'אז מסיני נצטוו עליה' –על שמירת שבת נצטוו במרה או בסיני?
אבר מן החי
הגמרא בסנהדרין (נו:) דורשת מהפסוק 'שם שם לו חוק ומשפט ושם נסהו' (שמות טו כה), שבמרה נתן להם משה רבנו מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת ופרה אדמה ודינין. וכן הובאו דברי הגמרא ברש"י על הפסוק. ושואל הבית יוסף (או"ח סי' רפו א) אם כלל ישראל הצטוו על השבת כבר במרה, כיצד אנו אומרים 'תכנת שבת וכו' אז מסיני נצטוו עליה', הלא במרה נצטוו עליה. על קושיא זו נאמר תירוצים רבים. הבית יוסף מביא את ה"ר בנימין שמפרש 'אז מסיני' קודם שבאו ישראל לסיני במצרים ובמרה, ומצינו 'אז' שהוא לשון הקדמה 'קדם מפעליו מאז' (משלי ח כב) וכן כתב באור זרוע.
הגראי"ל שטיינמן בספרו איילת השחר מתרץ שאכן כלל ישראל הצטוו כבר במרה על שמירת שבת, אבל על לימוד התורה הצטוו רק בסיני, וזהו שאומרים 'וגם האוהבים דבריה גדולה בחרו, אז מסיני נצטוו עליה'. דהיינו שדיני שבת נצטוו במרה אבל האוהבים דבריה גדולה בחרו, כי השכר על הלימוד תורה גדול יותר משכר קיום המצוה.
הגר"ח קנייבסקי מתרץ את הקושיא בחידוש על גבי חידוש. המשנה בחולין (ק:) מביאה מחלוקת האם גיד הנשה נאסר רק בבהמה טהורה, כך לדברי ת"ק. ולרבי יהודה אף בבהמה טמאה, ומוכיח רבי יהודה שהלא כבר לבני יעקב אבינו נאסר גיד הנשה ועדיין לא נאסרה עליהם בהמה טמאה. אמרו לו, בסיני נאמר האיסור, אלא שנכתב במקומו במעשה של היאבקות יעקב עם המלאך.
ואומר שם הרמב"ם בפירוש המשניות (חולין פ"ז מ"ז) ושים לבך לכלל הגדול הזה המובא במשנה זו והוא אומרם 'מסיני נאסר'. והוא, שאתה צריך לדעת שכל מה שאנו נזהרים ממנו או עושים אותו היום, אין אנו עושים זאת אלא מפני ציווי ה' על ידי משה, לא מפני שה' צוה בכך לנביאים שקדמוהו. דוגמא לכך, אין אנו אוכלים אבר מן החי לא מפני שה' אסר על בני נח אבר מן החי, אלא מפני שמשה אסר עלינו אבר מן החי במה שנצטווה בסיני שישאר אבר מן החי אסור. וכן אין אנו מלים בגלל שאברהם מל את עצמו ואנשי ביתו, אלא מפני שה' צונו על ידי משה להמול כמו שמל אברהם עליו השלום. וכן גיד הנשה אין אנו נמשכים בו אחרי איסור יעקב אבינו אלא ציווי משה רבינו. הלא תראה אמרם שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה בסיני, וכל אלה מכלל המצוות.
לפי זה מובן היטב, אכן במרה נצטוינו על השבת, אך לאחר שנתנה תורה בסיני הננו שומרים שבת כי משה רבנו אמר זאת בסיני. וחידוש גדול מחדש בזה הגר"ח שגם מה שמשה רבנו אמר לפני הר סיני, ממתן תורה ואילך זו נבואה חדשה וחיוב חדש.
(ומתוק האור – שבת ח"ב עמ' 28)