מספר שנים אחר נישואיו, בא תלמידו של הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל לפני רבו והתלונן על כי אין השלום שורר בביתו. "תאר לי בבקשה" – אמר לו רבי אייזיק – "כיצד נראה אצכלם בבית יום שישי אחר הצהריים"…

הרב ישראל ליוש

איש ואשה זכו שכינה ביניהם! כך אומרים חז"ל. (סוטה י"ז.)

נו, כאן באה השאלה הגדולה, איך עושים את זה? מהי ההתנהגות הראויה שתזכה אותנו בהשראת השכינה בביתנו?

ובכן, מאמרינו לא יעסוק בטיפים ועצות לשלום בית, אין זה המקום, ולא זאת הצורה, במקום זאת נספר כמה ספורים מגדולי הדורות, ותן לחכם ויחכם עוד…

אבל לפני זה נשאלת השאלה, הרי הקב"ה מלוא כל הארץ כבודו, הוא נמצא בכל מקום ומכוון כל תנועה ופעולה שקורה כאן עלי אדמות, מהי אם כן הזכיה הגדולה באיש ואשה שהשכינה ביניהם? היכן השכינה אינה נמצאת?

שאלה דומה אפשר לשאול על המושג 'שכינתא בגלותא', השכינה בגלות? הרי היא נמצאת בכל מקום! להיכן היא גולה? באיזה מקום היא לא תהיה עתה כשהיא בגלות…?

התשובה פשוטה, להקב"ה יש כמה וכמה שמות, כל שם מורה על מידה אחרת במידותיו האין סופיות, 'אלוקים' הוא מידת הדין, ו'הויה' מורה על מידת החסד, ועוד ועוד, שיכלנו המועט אינו משיג כל זאת…

השם 'שכינה' מורה על החלק בקב"ה, כביכול, ששוכן בתוכנו, כאשר אנו זוכים לכך. הקב"ה ודאי נמצא בכל מקום בעולם. הוא ואין בילתו, שולט על הכל ומנהיג את כולם, אך יש, כביכול, חלק ממנו, או, בחינה מסוימת בקב"ה, שהיא שוכנת בתוך עם ישראל, והיא נקראת 'שכינה', וכשאנו בגלות כי קלקלנו מעשינו, אזי גם חלק זה, הרגיל לשכון בתוכנו, הוא בגלות, אנחנו יותר לא זוכים לבחינה הזו שנקראת 'שכינה', שהוא, כביכול, ישכון בתוכנו…

'איש ואשה זכו…', הם לא זכו בזכות הזו, בגלל ההתנהגות הפרטית שלו ושלה, כל אחד בדרכיו ובמעשיו, ה'זכות' המדוברת במאמר זה, היא משום מעשיהם כ'איש ואשה', מחמת התנהגותם זה לזו, וזו לזה. אם היא נעשית באופן הראוי, המרבה שלום בית, אזי ה'שכינה', החלק בקב"ה השוכן בתוכנו, ישכון גם בתוכם…

ועכשיו תקראו כמה סיפורים שמחממים את הלב:

כמה שנים אחר חתונתו, בא תלמידו של הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל לפני רבו והתלונן שאין בביתו 'שלום בית'.

"תאר לי" – ביקש ממנו רבי אייזיק – "כיצד נראה אצכלם בבית, יום שישי אחר הצהריים…?"

"בכל יום שישי" – השיב התלמיד בתמימות – "אני יושב בסלון ולומד כל הזמן, ובערך חצי שעה לפני כניסת שבת, אני נכנס למטבח ואומר בניחותא: 'עשרתם, ערבתם? הדליקו את הנר!"

"הניחותא שלך הורגת את אשתך…" – אמר לו רבי אייזיק – "הרי היא כורעת תחת נטל ההכנות לשבת, היא לחוצה בעבודה עד הרגע האחרון… ואתה יושב בסלון ולומד במתיקות ובערבות, ואז בחצי שעה הכי לחוצה שלה, כשהיא בשיא המתח, אתה נכנס שליו ורגוע, כאילו לא קורה כלום בבית, ואומר בניחותא: 'עשרתם ערבתם?', חשבת פעם מה עובר לה בראש באותן דקות…?!"

רבי אייזיק לא נשאר בייסוריו לתלמידו, הוא המליץ לו כיצד לשפר את התנהגותו: "שעתיים לפני ה'חצי שעה' תיכנס למטבח ותעזור בהכנות לשבת, אז האווירה בבית תהיה הרבה יותר נינוחה ורגועה, והיא תהיה בשלה ל'ניחותא'…."

***

פעם נסע הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל לטיול עם תלמידיו. בדרך הגיעו לחורשה יפה מלאה בפרחים נאים.

לפתע, עזב רבי בן ציון את תלמידיו והחל לטפס על גבעה סמוכה. הוא פילס דרכו בין הקוצים, עד שהגיע אל פרח יפהפה, קטף אותו וחזר אל תלמידיו…

ראה רבי בן ציון את עיני תלמידיו המתפלאות, והסביר: "אשתי תשמח מאד, אם אביא לה פרח כה נאה, ולא רק מהפרח, גם מחשבתי עליה באמע הטיול, ישמח אותה מאוד, על כן טרחתי לקטוף את הפרח ובע"ה אביא לה אותו…"

***

לאחר נישואיו של הגאון רבי נפתלי אמסטרדם זצ"ל שאל אותו רבו הגאון רבי ישראל מסלנט זצ"ל, האם הוא עוסק במצות גמילות חסדים?

"אין לי כסף מיותר, ואיני יכול לעסוק בגמילות חסדים", השיב רבי נפתלי

"לא זו היתה כוונתי" – אמר לו רבי ישראל – "גם בבית אפשר לעשות הרבה חסד עם האשה"

***

היכל ישיבת 'מיר' מלא מפה לפה, תלמידי הישיבה כורים אוזן ומטים לב לשמוע את השיעור כללי של ראש הישיבה, הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל. בשיעור השתתף אף אורח מארצות הברית, שעוד הכיר אותו כ'חיים סטוצינער' מעיירת 'מיר'.

בתום השיעור, הזמינו רבי חיים לביתו. כשהגיעו, בישר רבי חיים לרבנית: "חנה מרים… יש לנו אורח לארוחת צהריים…"

הרבנית הגישה להם מנות מרק, ורבי חיים כדרכו אכל במהירות. כשסיים את המנה הראשונה, ביקש רבי חיים מהרבנית עוד מנה. האורח עוד לא הספיק לגמור את המנה הראשונה, ורבי חיים גמר כבר את השניה, וביקש מנה שלישית, ואחריה אומר לרבנית: "זה ממש טעים… אפשר עוד מנה בבקשה…"

האורח התפלא… הוא הרהיב עוז ושאל את רבי חיים: "וכי כך ראוי לאדם במעלתך לבקש מנה אחר מנה…?"

"אסביר לך, המרק שהרבנית עושה זה ה'שיעורים כלליים' שלה… כאשר אני אומר שיעור לאחר שעות הכנה רבות, תלמידים באים, שואלים שאלות… מחמיאים על השיעור כללי… מבקשים שאחזור עליו שוב… זה עושה נחת רוח… היא טורחת רבות כדי להכין את המרק – השיעור כללי שלה, החל מקניית הירקות, קילופם והכנת המרק… שלא נדבר על כך שפעמים נגמר הגז, והיא צריכה להזמין גז חדש, וכהנה וכהנה טרחות מטרחות שונות… כאשר אני מבקש עוד מנה, אני אומר לה לחזור על השיעור עוד פעם ועוד פעם, זה הרי ממלא אותה שמחה, בדיוק כפי שאני מתמלא שמחה מהשיעור כללי שלי, וכי אין זה מגיע לה…?"

***

סיפורים אלו, כמו עוד רבים, הם כתמרורים בכביש הזוגיות שלנו. על ידי סיפורים אלו על הנהגתם של גדולי הדורות עם בת זוגם, נשכיל להבין כיצד עלינו לנהוג בכביש זה, ולזכות להשכין את השכינה הקדושה בביתנו הקדוש.