שמעתי מהרב הגאון רבי אפרים גנוט שליט"א, שזכה פעם להיות נוכח יחד עם שניים מגדולי הדור – ראש ישיבת 'קול תורה' מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, ומשגיח ישיבת 'קול תורה' הגאון הצדיק רבי גדליה אייזמן זצ"ל, עת נועדו המלכים בפנדק אחד. שני עמודי התורה והמוסר שוחחו זה עם זה באהבה ואחוה מפלאות. השיחה נסבה אודות יכולת האדם לנצל רגעים נדירים המזדמנים לפתחו.
רבי גדליה פנה לרבי שלמה זלמן ואמר לו כך: "דוד המלך אומר בתהלים: 'אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו' (מט, כא). מה מתכוון דוד המלך בדברים הנחרצים הללו?"
"נתאר לעצמנו", אמר רבי גדליה להמחשה, "שמגיעים לאדם ואומרים לו שהיום הוא יום ההלדת של המלך. לרגל יום שמחתו, הודיע המלך כי הוא נותן מתנה לתושבי המדינה לבוא ולטל מאוצרותיו היקרים והמפארים, כל מה שחפצים לטל. למותר לצין שזוהי הזדמנות פז להתעשר מאוצרותיו של המלך בן רגע! הזדמנות של יום אחד שלא תחזר על עצמה שוב!
אם יעמד אדם עני ואביון ויגיב בקרירות להזדמנות הזו, או אולי אף יטרח להגיע לארמון אך יתעצל לאסף לתרמילו מכל הבא ליד – נחשש לרמת שפיותו שמא כלל הוא אינו 'בר הכי'. שכן כל בר דעת לא היה משתהה ולו רגע אחד בכדי ללקט עוד ועוד!"
"זהו מה שאומר דוד המלך", אמר רבי גדליה. "ישנם ימים יקרים ומיוחדים שעוברים על האדם כאשר הוא נמצא במצב של 'אדם ביקר', נקרות לידיו הזדמנויות שהוא יכול לרכש בהן יהלומים בטיפת מאמץ! אולם 'ולא יבין', הוא פשוט חסר הבנה והתבוננות כיצד לנצל את אותם ימים מופלאים. אין זה אלא ש'נמשל כבהמות נדמו', הוא פשוט טיפש! רמת השפיות שלו דומה לשל בהמה, אחרת לא יתכן שהוא בזבז כך את הזמנים הללו להבל ולריק!"
אותו תלמיד חכם שנכח בעת שיחתם של גדולי הדור, תיאר לימים כי אינו יכול לשכוח את גדל קורת הרוח שניכרה על פניו של רבי שלמה זלמן לנוכח דבריו החדים והנוקבים של המשגיח, ואת הנאתו מהתיאור המוחשי של רבי גדליה.
בכל יום אנו אומרים 'שירת הים' בתפילת שחרית. ההרגל ו'המלמדה' גורמים לבני אדם שלא ירגישו ולא יבחינו איזה כח עצום הם יכולים להפעיל דבר יום ביומו, על ידי אמירת 'שירת הים' מתוך נעימה ושמחה.
הרי אמרו חז"ל: "כל האומר שירת הים בשמחה גדולה ובנעימה מוחלין לו על כל עוונותיו"! (הובא במדרש תהלים יח). כיצד מגיעה ה'שמחה גדולה'? כיצד תבוא ה'נעימה'?
התשובה היא, על ידי התבוננות והכנה נכונה על שירת הים! כשמרגישים ומבינים את עמק הדברים, על ידי שמחיים בקרבנו את עצם הנס שארע בקריעת ים סוף, את גדל ההצלה והקרבה שחוו ישראל מהקדוש ברוך הוא כשעמדו על הים – אז בנקל מתמלא הלב אהבה ותחושת הכרת הטוב לקדוש ברוך הוא, וכך יוכל האדם לומר את השירה 'בשמחה גדולה ובנעימה'. אך כאמור, זה דורש הכנה והתבוננות.
רב בני האדם אינם מכירים בערך השירה. הרי זו 'בטלנות' שאין למעלה הימנה! מדבר בהזדמנות על בסיס יומיומי להשיג נצח, להטהר, להתקדש ולהתחטא מכל העוונות, ועל ידי כך להתקרב לבורא עולם, וזוהי הרי תכלית עבודת השם – להתקרב לקדוש ברוך הוא.
אולם, "אדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו". אדם מתעצל מלהפעיל את ה'דעת', ואינו פוקח את העינים להשכיל ולהתבונן סביבו; לראות כיצד לנצל את ההזדמניות הנדירות שנקרות לפתחו, שעל ידן נתן להתעלות ולהתרומם ולהרויח נצח נצחים.
(מתוך הספר אוצרותיהם אמלא)