תרומה אך ורק ממקור טהור
כשביקשו מרבינו החתם סופר לתת הסכמה לספרו של הגאון רבי יו"ט אלגאזי, המהרי"ט אלגאזי, הוא כתב הסכמה נפלאה בה הוא מפליג בשבחו כגאון עולם. בין הדברים הוא כתב "מכירו הייתי לשעבר בהיותו שליח ציון בפרנקפורט קרוב לשנת תק"מ, והארץ האירה מכבודו", המשיך החתם סופר וכתב עליו עוד שלמרות הכבוד הרב שהוא נחל: "עדיין לא הגיעו לחצי הכבוד הראוי לו לפי הנראה מחיבור זה כי הפליא לעשות הגדיל תושיה. מיום חיבור משנה למלך לא נראה כחיבור זה!"
אלו הם דברים נפלאים. אבל מה בדיוק הייתה כוונת החתם סופר כשהוא אומר שהוא הכיר את המהרי"ט אלגזי כשהוא היה שליח בפרנקפורט. מה בדיוק היה שם? חשוב לדעת שעל פי החשבון יוצא שהחתם סופר היה צעיר מאד באותו ביקור של מהרי"ט אלגזי בפרנקפורט, אז מה בדיוק הוא ראה והכיר שם?
מפי השמועה מספרים שהביקור היה בפרשת בא של שנת תקל"ז, מהרי"ט אלגזי יצא לפרנקפורט בשליחותו של רבינו הרש"ש – רבי שלום שרעבי כדי לאסוף כסף למען חכמי ועניי ירושלים, ואכן הוא התקבל שם בכבוד רב על ידי רבה של העיר הגאון הקדוש רבי נתן אדלר.
באותה שבת של פרשת בא, במהלך ליל שבת, רבי נתן אדלר השמיע את הפסוק: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֹּה אָמַר ה' כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם", והוא חזר שוב ושוב ונאנח: "כחצות הלילה", כשאף אחד מהסובבים אינו מבין מה כוונת רבי נתן אדלר, שאף הוסיף והשמיע פסוקים שונים אודות אליהו שעלה בסערה השמימה, ויהי המקום לחרדת אלוקים. עברו כמה ימים וכוונתו של רבי נתן אדלר הובנה היטב: מכתב בהול שהגיע מירושלים הודיע שבליל שבת פרשת בא, יום י' שבט, בחצות הלילה עלתה נשמתו של רבינו הרש"ש – רבי שלום שרעבי, בסערה השמימה. אז הובן שרבי נתן אדלר הרגיש כי בחצות הלילה יתבקש הרש"ש בישיבה של מעלה.
אחרי שבת, עוד לפני שהמהרי"ט אלגזי נודע לו מפטירת רבו נערכה מגבית גדולה בפרנקפורט וכל תושבי פרנקפורט תרמו כסף רב להחזקת הישוב היהודי בירושלים.
לאחר שהמגבית הוכתרה בהצלחה ביקש מהרי"ט אלגזי להמשיך בדרכו, והחתם סופר שהיה כאמור בחור צעיר התלווה אליו לכברת דרך. במהלך הנסיעה פונה מהרי"ט אלגזי אל החתם סופר ומוציא מעטפה גדולה אותה קיבל מאחד העשירים בפרנקפורט, שמו של העשיר היה כתוב על המעטפה, ומהרי"ט אלגזי פונה לחתם סופר ומבקש ממנו שיחזיר את הכסף לאותו עשיר: חלילה לי מלהנות מהכסף הזה, למרות שכל סכום חשוב מאוד עבור בני ירושלים, אבל מהכסף של העשיר אני לא רוצה להנות. תחזיר אותו לעשיר.
החתם סופר לקח את המעטפה וחשב לעצמו: הרי מהרי"ט אלגזי הוא אורח בעיר, אין לו מושג מי הוא כל אחד שהביא לו את הכסף. מה בדיוק יש לו נגד האדם המסוים הזה שהוא לא הסכים לקחת ממנו כסף?
המהרי"ט אלגזי שראה והרגיש את המחשבות של החתם סופר, אמר לו מיד: אני באמת לא מכיר אותו, אבל יש לי הרגשה שהכסף הזה הוא לא כסף טהור.
או אז נענה אדם אחר מהמלווים ואמר למהרי"ט אלגזי: רבי! רוח הקודש נזרקה בכם! אכן עשיר זה הוא מלוה בריבית, לא רק שהוא מלוה לגויים הוא גם מלוה ליהודים, וכבר כמה וכמה פעמים שרבני העיר פרנקפורט התרו והזהירו אותו שיפסיק להלוות בריבית ליהודים – הוא סירב והמשיך במעשיו הגרועים. אכן, מדובר בכסף לא טהור – כסף של ריבית, כסף שאין לו את הזכות להתעלות לקדושה ולמצוה.
זו הייתה כוונת החתם סופר במה שכתב "מכירו הייתי לשעבר בהיותו שליח ציון בפרנקפורט קרוב לשנת תק"מ, והארץ האירה מכבודו".
*
והסיפור הנפלא שבו מהרי"ט אלגזי סירב לקחת כסף לא כשר למטרות קדושות, מוליך אותנו לשאלה עצומה ששואל רבינו האור החיים הקדוש בפרשת השבוע, פרשת בא.
משה רבינו אומר לפרעה הרשע: "גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת וְעָשִׂינוּ לַה' אֱלֹהֵינוּ".
משה רבינו מבקש מפרעה הרשע בהמות לקרבנות לה'? מה פשר הבקשה הזו?
שואל רבינו האור החיים הקדוש, והמילים שלו נוקבות ביותר: "קשה! איך שאול ישאל עבד ה' זבחי אלהים מאיש בזוי וטמא אשר הרים פיו בקדוש ישראל? נוסף על היותו נכרי? החפץ לה' בזבח רשעים?
מדובר כאן באיש בזוי וטמא, והוא גם גוי ורשע, האם הקב"ה רוצה ממנו קרבנות?
אם מהרי"ט אלגזי לא הסכים לקחת צדקה מאותו עשיר בפרנקפורט כי הוא הרגיש שמדובר בכסף לא טהור, איך משה רבינו עוד מבקש בהמות מפרעה הרשע?
זו שאלה עצומה, שאלתו של האור החיים הקדוש.
והאור החיים הקדוש מתרץ, שבאמת משה רבינו דייק מאד בלשונו, הוא לא אמר "גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת לעשות לַה' אֱלֹהֵינוּ", "אלא "וְעָשִׂינוּ לַה' אֱלֹהֵינוּ", כלומר, אתה פרעה תתן בידנו מתנות, כבשים ובהמות טהורות, והם יהיו שלנו, וכך אנחנו נעשה מהם כבר לה' אלהינו, בעבורנו, מאתנו. לצורך עצמנו. לא ממך.
*
ואולי, יתכן, לתרץ את השאלה בעוד אופן, על פי סיפור מעניין:
היה מנהג בכמה קהילות שביום הכיפורים לפני תפילת נעילה, כאשר כבר התחיל להיות חשוך היה גוי נכנס לבית הכנסת ומדליק נרות.
האמת היא שהאחרונים דנו בזה רבות מצד ההלכה, וכמובן שמנהג ישראל תורה הוא.
המנהג הזה היה גם בבעלזא, אצל הרבי השר שלום.
באחת השנים פנתה הרבנית, מרת מלכה לשר שלום ואמרה לו שהיא חושבת שהיה מהראוי להדליק בערב יום כיפור נרות ארוכים כדי שהם יאירו עד אחרי נעילה וכך לא יהיו צריכים להגיע לכך שגוי יכנס לבית כנסת בשעה קדושה כזו.
ענה לה הרבי השר שלום: אדרבה, יש לי ענין מיוחד יש לי שגוי יכנס דוקא בשעה זו לבית הכנסת!
הרבנית מאוד התפלאה, אבל השר שלום הסביר לה: כשגוי נכנס אז הקב"ה רואה את ההבדל בין בניו, בני ישראל לבין הגויים השפלים, שהיהודי הכי פשוט טוב בהרבה מהגוי הכי טוב, "וישמיענו סלחתי", והקב"ה כותב אותנו לשנה טובה ומתוקה.
ופעם אחת שאל הנכד של השר שלום, מהרי"ד מבעלזא את הגבאי שלו, ר' אהרן יושע: אם יש בחוץ מישהו שרוצה להכנס עם קוויטל? ענה לו הגבאי: יש גם יהודי וגם גוי שרוצים להכנס. אמר מהרי"ד: תכניס קודם את הגוי ואחר כך את היהודי.
אח"כ הסביר מהרי"ד ואמר: כתוב בפסוק לגבי קרבנות של גויים (ויקרא כב כה): "וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם לֹא יֵרָצוּ לָכֶם". אומר רש"י: "לא ירצו לכם – לכפרה עליכם". נשאלת השאלה: היה ראוי שיהיה כתוב "לכפר עליהם" שהרי מדברים על הקרבן של הגוי.
אלא הסביר מהרי"ד: כל מה שמקבלים קרבנות מגויים הוא בשביל טובת בני ישראל, שהרי תכלית הקרבן היא תשובה – ומה יהיה אם יש יהודי שמביא קרבן והוא לא ממש חזר בתשובה? לכן יש קרבנות של גויים, שבכל מצב, תמיד היהודי הכי פשוט הוא יותר טוב מהגוי, וכך תמיד יתקבל הקרבן של היהודי.
סיים מהרי"ד ואמר: בכדי לפעול ישועה ליהודי – אמרתי שהגוי יכנס לפניו, כי על ידי כך יראו בשמים שהיהודי הרבה יותר טוב ממנו, ועל ידי כך יזכה היהודי שיתמלאו כל משאלות ליבו לטובה!
אם כן, אפשר לומר באופן נפלא ביישוב קושיית האור החיים הקדוש: משה רבינו ידע את מצבם של בני ישראל במצרים. הם הרי היו שקועים במ"ט שערי טומאה. אבל היהודי הכי גרוע – עדיין יותר טוב מפרעה הרשע, שהוא שקוע בחמישים שערי טומאה.
לכן משה רבינו אמר: כאן אנחנו חייבים קרבנות של פרעה הרשע! לא בשביל התועלת שלו, אבל בשביל התועלת של בני ישראל, כדי שעל ידי הקרבנות האלה של הרשע הנורא השקוע בחמישים שערי טומאה – יכירו וידעו שבני ישראל הם עדיין יותר טובים.
יראו שגם הדברים הטובים שהגויים עושים, מביאים קרבנות, אין בזה רצון טוב אפילו לא כמו של החלשים והפחותים שבישראל.