מתנה מיוחדת – ראש חודש!
פעם בחודש אנחנו מקבלים מתנה מיוחדת של "ראש חודש", לפעמים זה יום אחד ולפעמים יומיים. אבל בהרבה מהמקרים אנחנו נוטים לפספס את המתנה המיוחדת הזו. ברור שאנחנו מוסיפים יעלה ויבוא, הלל ומוסף. אבל לא תמיד אנחנו יודעים להעריך את המתנה הזו. הרבה יותר שמענו על מעלת יום השבת, על החגים ועל המועדים, ואלו על הראש חודש פחות שומעים.
ב"ה וזכינו להוציא ספר חשוב מאוד "אוצר פניני החסידות", כרך שלם שכולו קודש לעניין של ראש חודש. רעיונות נפלאים של רבותינו גדולי החסידות שמסבירים את המעלה של ראש חודש, את המעלה של כל אחד מהחדשים. יש אריכות רבה על הנושא, אבל אנחנו נעמוד בקיצור על רעיון אחד שנשמע בבית מדרשו של הרבי הקדוש האוהב ישראל מאפטא.
האוהב ישראל היה דרכו בכל ראש חודש לעשות סעודה מכובדת מאוד, בשר ודגים וכל מטעמים. בסעודה הזו היו משתתפים בעיקר הבעלי בתים של העיר, אנשי העמל, הסוחרים ובעלי החנויות. כולם היו יודעים שבראש חודש יש "טיש" אצל האוהב ישראל. במשך כמה שעות, הפועלים לא עבדו והחנויות היו סגורות, וכולם היו יושבים אצל האוהב ישראל, שומעים דברי תורה ונהנים מזיו השכינה.
העלויות של הסעודה היו גדולות מאוד, ואילו אצל האוהב ישראל לא היה כמעט כסף. אבל האוהב ישראל לא הסכים לוותר: כמעט בכל פעם יצא שהיו ממשכנים את המנורה שבה הרבנית היית מדליקה נרות שבת, מנורה עשויה מכסף, גדולה ועתיקה, ותמורת המשכון היו מקבלים סכום כסף שאותו היו נותנים לחנויות תמורת מצרכי המזון. אחר כך, כבר היו פודים את המנורה הממושכנת, וחוזר חלילה בחודש הבא.
פעם אחת שאל את האוהב ישראל, הבן שלו, רבי יצחק מאיר מזינקוב: בשביל מה לו כל הטירחה הגדולה הזו? גם עלויות יקרות, ואם היה כסף – ניחא, אבל גם כסף אין, אז הולכים וממשכנים את המנורה? האם כל זה שווה בשביל לעשות סעודה לפני הבעלי בתים?
נענה האוהב ישראל ואמר לבנו: בני יקירי, הכל כדאי כדי שלכל הפחות פעם אחת בחודש אנשים יעצרו לרגע ויחשבו מה תפקידם בעולם הזה. דווקא הבעלי בתים, הסוחרים והפועלים, בגלל שהם כ"כ עסוקים תמיד בענייני העולם הזה אין להם רגע למחשבה אמיתית על מהות האדם בעולמו, הם לא עוצרים במרוץ החיים לחשוב מה עליהם להשתפר ולעשות טוב. לכן אני עושה להם סעודה בראש חודש כדי שיפסיקו את העבודה, שישכחו מהעולם הזה, ויקבלו ישוב הדעת על התפקיד שבשבילו הם באו לעולם. כן. בשביל זה שווה כל ההוצאות הכספיות וכל הטירחה הקשורה בזה.
אפשר להשלים את הסיפור הזה ולהסביר מה העניין דווקא בראש חודש, עם רעיון נפלא על מה שנאמר בפרשת בא (שמות יב ב): 'הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה'. אומר רבינו האביר יעקב בספרו "פתוחי חותם" שהפסוק בא ללמד אותנו דבר מיוחד על ראש חודש: כידוע, עיקר כל דבר הוא בהתחלה שלו: כך בתחילת השנה וכך בראש חודש. ההתחלה זהו זמן שניתן לפעול בו יותר, זהו זמן שמשפיע יותר, שנחקק יותר. כשאדם עושה דבר בתחילתו – זה משפיע על כל ההמשך. כמו שבתחילת היום, יש לאדם את הכוחות לתת את התפוקה הטובה ביותר.
אומר האביר יעקב: המילים בפסוק: "החודש הזה" מסתיימות עם האותיות: "שה". שימו לב שזה בדיוק הגימטריא של "כפרה", בא הפסוק לרמז ולומר: ראש חודש הוא זמן מיוחד שמשפיע על כל החודש. אדם צריך לעסוק בתשובה מיוחדת בראש חודש, בחשבון הנפש, ועל ידי זה הוא יזכה לכפרה.
***
רבי חיים פלאג'י זצ"ל כותב בספרו כף החיים (סימן ל"ד), שהרוצה להתעשר ולזכות בברכה בעסקיו, יזמין על שולחנו תלמידי חכמים בראש חודש. וכן מי שמרבה בצדקה בר"ח- שכרו יהיה כפול.
וכך כותב רבי חיים פלאג'י זצ"ל בספרו:
"אשרי אדם שיש לו בראש חודש תלמידי חכמים על שולחנו דהו דבר גדול שתהיה לו הצלחה והרווחה בכל החודש, ובחנוני נא בזאת. נודע דהמרבה בצדקה בראש חודש שכרו כפול משאר הימים.. ואין ספק דהיא עמדה להם יחד עשירים דגם ה' יתן הטוב" עכ"ל.
***
התפילה הזו חוברה ע"י הרמב"ן, והתגלתה כשהיא כתובה בכתב יד עתיק. בתחילת התפילה נכתב: "תפילה זו חוברה על ידי הרמב"ן, והוא היה מתפלל אותה 3 פעמים בכל ראש חודש".
נוסח התפילה:
"יהי רצון מלפניך, ה' אלוקי ואלוקי אבותיי, שתברך כל מעשי ידיי עד בלי די, מידך המלאה תשביעני, ומאוצרך הטוב תמלא ביתי ותשביעני, ותצליח דרכי ואורחותיי ושמור רגליי ונתיבותיי, כי בידך מסורים כל חי.
ויהיו מזונותיי בידך מסורים ומתוקים, ולא יהיו ביד בני אדם, כי הם מרים וקשים כלענה, בבושת פנים מכלימים.
לכן, ברחמיך הרבים תחתום לי מזונות מידך הטובה המלאה, ויהיו שלמים. ותדריכני בדרך ישרה לפניך ותתנני לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואיי, כי קל רחום וחנון אתה. ברוך שומע תפילה".