פסחים סח
מדוע נמנע הגראי"ל שטיינמן להיות עד בסידור קידושין?
אמר רב יוסף אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא
הבאר היטב (סי' תצד סק"א) מקשה כמה קושיות על דברי רב יוסף אלו. ראשית מדוע אמר 'אי לאו האי יומא', ולא אמר אי לאו מתן תורה שזוהי לכאורה עיקר מעלת היום. עוד הקשה הרי בלי מתן תורה היה העולם חוזר לתוהו ובוהו וכדברי המדרש (ילקוט שמעוני תהלים רמז תתיא) שהתנה הקדוש ברוך הוא עם עולמו, אם מקבלים ישראל את התורה מוטב, ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתהו ובהו, וא"כ לא שייכת כלל שום מציאות 'אי לאו האי יומא'. וקושיא נוספת, איך יתכן שרב יוסף יאמר דבר שכזה, הרי רב יוסף היה גדול במעלת הענוה, וכמבואר במסכת סוטה (מט:) שהיה מי ששנה ברייתא שמשמת רב בטלה ענוה ויראת חטא, ורב יוסף אמר לו שלא ישנה בברייתא ענוה, שהרי הוא עניו. וא"כ איך יתכן שרב יוסף שיבח כאן את עצמו, שזה היפך ממידת הענוה.
ומתרץ הבאר היטב על פי מה המהרש"א (ע"ז ג. ח"א בתוס' ד"ה יום השישי) שאומר שאע"פ שמתן תורה היה ביום החמישים ואחד ליציאת מצרים, קבעו את חג השבועות ביום החמישים, משום שישראל לא היו ראויים למתן תורה עד שיטהרו מכל טומאות מצרים, וביום החמישים הגיעו למעלת יראת חטא שהיא קודמת לחכמה, ולכן נתן הקב"ה את התורה ביום החמישים ואחד. אבל כל השנים קבעה התורה את חג השבועות ביום החמישים שאז הושלמה קדושתם להיטהר מטומאות מצרים. ולכן אמר רב יוסף 'אי לאו האי יומא' וכו', שכן רב יוסף היה עניו, וכיון שענוה מביאה ליראת חטא, נמצא שהיתה בו גם מעלת יראת חטא. ואת מעלת יראת חטא אנו רואים מכך שקבעה התורה את מתן תורה ביום החמישים למרות שהתורה ניתנה ביום החמישים ואחד, וא"כ מתורצות הקושיות היטב, כשאמר רב יוסף 'האי יומא' כוונתו היתה לכך שבאותו יום הגיעו בו לדרגת יראת חטא, ושרואים מכך את גודל מעלת מדרגה זו, ולולא שקיבלו את התורה ביום זה כמה יוסף איכא בשוקא, כי מעלתו לא היתה נחשבת.
סיפר הרה"ג ר' ישעיה כהן, נכדו של הגראי"ל שטיינמן זצ"ל על היראת חטא המופלגת שהיתה לסבו הגדול. ששמע ממנו בעצמו שאמר שיש לו בחיים שתי גזילות בלבד: האחד- שפעם הביא לו הג"ר שלמה סובול ספר, והיה צריך לשלם לו ולא הספיק, וכבר נפטר. והשנית- שבהיותו באיטליה היתה איזו אפשרות לשלוח דברים בדואר מבלי לשלם עליהם, ועשה כך. והוסיף שאמנם את הכסף שהרווחתי לא נטלתי לעצמי, כמדומני שאמר שנתן לנזקקים, אבל מה יהיה? אבוא לעולם האמת, ונשיא איטליה יתבע אותי לדין תורה, מה אעשה? וכמה שניסו ליישב את דעתו ולפלפל שזה היה מותר, לא נחה דעתו, 'הכל תירוצים' מלמל בחרדת הדין.
ואמרתי לעצמי, הוסיף הנכד, לפחות את הגזל הראשון אעזור לו לתקן, באתי לאחד הבנים של ר' שלמה סובל, ושחתי לו את צערו של הראש ישיבה, אמר לי אתה יודע כבר כמה פעמים שלח לנו, וכבר מחלנו לו וכו'. גם ראיתי כתוב שאת התשלום על הדואר באיטליה שלח לשלם. וסיפר לי אחד מגדולי תלמידיו, שהגראי"ל אמר לו שנמנע מלהיות עד בקדושין, כי ירא שמא הוא גזלן ופסול לעדות.
(כאיל תערוג)