פסחים סז
מה היתה חכמתו של משה רבנו בזה שבחר לעסוק בעצמות יוסף?
ויקח משה את עצמות יוסף עמו
במדרש (שכל טוב סי' יט) אמרו ״ויקח משה את עצמות יוסף עמו. להודיע חכמתו של משה, שכל ישראל היו עסוקים בביזה, ומשה עוסק במצוות, ועליו הכתוב אומר 'חכם לב יקח מצוות'. וממנו למדנו עד כמה צריכות המצוות להיות חביבות בעיני האדם, וכמה יש לו לרדוף אחריהן ולבקשן יותר מכסף ומזהב.
הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ"ל מקשה על דברי המדרש, וכי מזה מוכח חכמת הלב של משה רבינו, הלא אינה מוכח ממנו כי אם גודל יראת שמים שלו ושהמצוות חביבות עליו וכמו שהתחיל לשון המדרש, ולמה אם כן הביא פסוק המוכיח על גודל החכמה שאינה מוכח כאן כלל?
ואפשר לומר שמצוה זו של לקיחת עצמות יוסף עמו, באמת כפי הערך היתה מצוה קלה לקיימה לשם שמים, בעוד שמצות ביזת מצרים קשה מאוד לקיימה לשמה, כי נפש האדם מתאווה לממון, וזוהי חכמתו של משה רבינו, שבזמן שהיה יכול לבחור באחת משתי מצוות אלו, בחר את המצווה הקלה לקיימה, מאחר שלא תהיה בה שום פניה של שלא לשמה.
בענין חביבות המצוות והרדיפה אחריהן, הרבנית קנייבסקי ע״ה היתה רגילה לספר את מעשה המלמדנו את שכר חיבוב המצוות (הובא בספר הרבנית עמ' 188). מעשה באברך מכולל עץ חיים שהיה נכנס בקביעות לחנות של ערבי אחד במחנה יהודה שהיה מוכר פיחות וירקות, ומבקש לדעת בכל פעם האם הגיע פרי חדש. הפרוטה לא היתה מצויה בכיסו, אך הוא היה מחבב את ברכת שהחיינו ומהדר לברך על כל פרי חדש שהגיע לשוק אף אם מחירו היה יקר מאד.
באחד הימים אמר לו המוכר שהגיע מנגו אך מחירו רב. והאברך כמנהגו לא הניד עפעף ובחדווה של מצוה הוציא את ארנקו ושילם את המחיר הנקוב כדי לזכות לברך עליו שהחיינו. מחזה זה של אדם הקונה בשמחה מוצר יקר שמחירו עתיד לרדת בקרוב רק כדי לברך עליו, נשגב מבינתו של הערבי. והוא שלף מרצפת אבן מקרקע החנות והראה לאברך כסף רב שמונח תחתיה. ״הרואה אתה? כל הכסף הזה שמור עמי כאן״, אמר לאברך בפליאה, ״ואף על פי כן אינני קונה פירות במחירים כאלו. ואתה משלם סכום כזה רק בשביל ברכה?!״.
ימים ספורים חלפו, והערבי מת בפתאומיות וחנותו עמדה למכירה. האברך מיהר לקנותה וזכה בכל הכסף המוחבא תחת המרצפות. ללמדך שחביבות הברכה שהיתה יקרה וחשובה בעיניו עמדה לו שיזכה לשכר כבר בעולם הזה.
(בארה של תורה)