פסחים סו
למי אמר החזון איש 'לא ידעתי שאתה איש חינוך'
אדם שכועס
הכף החיים (סי' כד ס"ק כה) מביא בשם השל"ה הקדוש: "הסתכלות בכנף הציצית טוב להסיר הכעס, כנף בגימטריה כעס". כדברים הללו מצינו גם בדברי 'החפץ חיים' בחתימת ספרו 'שמירת הלשון', שמעורר עצות סגוליות להתגברות היצר הרע, ובנקל יהיה לו לאדם לתקן את מידותיו כראוי וזה לשונו: "מה נכון הוא לראות הציצית כמה פעמים ביום, ובפרט בעת שעולה איזו מחשבה שאינה טהורה על ליבו או כעס, טוב מאוד להסתכל אז בציצית, ואז יפקע היצר".
חז"ל לומדים במסכת פסחים (סו.) "כל הכועס, אם חכם הוא – חכמתו מסתלקת ממנו, מנלן? ממשה, דכתיב 'ויקצוף משה על פקודי החיל', ולבסוף כתיב 'ויאמר אלעזר'". אלא כיון שכעס משה רבינו [בדק מן דק עד אין נבדק] נסתלקה ממנו החכמה ונתעלמה ממנו הלכה!
מבארים לנו מרן הגר"ח שמואלביץ זצ"ל ומרן רבי לייב חסמן זצ"ל, שמכאן למדים שכל הכועס חכמתו מסתלקת הימנו, זה לא עונש וקנס על מה שהוא כעס, אלא טבע הנפש, שהכעס מסלק ממנו את החכמה, ולכך, בין אם הכעס מוצדק ובין אם לא מוצדק, אם כועס האדם – חכמתו מסתלקת ממנו, מאבד הוא את החכמה בזמן שהוא כועס. תלמידו של האר"י, רבי חיים ויטאל, הביא בשמו בגנות מידת הכעס, כי היא שורפת ופוגמת בנשמה. זה לא עונש אלא טבע, הכעס דבר כה מגונה הוא, עד שמסלק את החכמה מהאדם.
(הרה"ג שמואל צבי גנץ שליט"א)
מספר מגיד המישרים הגאון רבי אליעזר טורק שליט"א שבמניין שבבית מרן החזון איש, אדם אחד הגיע עם בנו להתפלל ובאמצע תפילת שמונה עשרה הילד דיבר. האב כעס עליו מאוד, ובלי לחשוב פעמיים נתן לו סטירה הגונה. לאחר שנסתיימה התפילה פנה החזון איש לאב ואמר לו: "לא ידעתי שאתה איש חינוך". הלה התרגש מאוד מן המחמאה ששמע מהחזון איש, אך בעודנו נמצא תחת הרושם של המחמאה הוסיף החזון איש לומר לו דברים נוקבים: "היודע אתה כי במעשה שעשית חינכת את בנך לשני דברים: חינכת אותו שאסור לדבר באמצע התפילה, ובנוסף חינכת אותו להיות כעסן. איזה משני אלה השפיע יותר? הדבר השני. ומדוע? כיוון שחז"ל לימדונו כי 'גדול שימושה יותר מלימודה'. את זה שאסור לדבר הוא אמנם הבין, אבל הכעס שהרגיש היה בבחינת 'שימושה'.