יקותיאל יהודה גנזל
את הרב יהושע (שִׁיעֶלֶה) יעקובוביץ, חסיד טולנא המתגורר בבית-שמש, רבים מכירים כגרפיקאי ואיש פרסום מחונן. אני מכיר אותו גם כידיד אישי, ושומע ממנו לא אחת תובנות מרתקות או לחנים מרגשים פרי יצירתו. את הסיפור הבא ששמעתי ממנו, טרי-טרי, אני רואה גם כלחן, הסיפור כמו פורט על תווי קדושת התורה הקדושה שהיא מגנא ומצלא, מגנה ומצילה. ומסתבר שלא רק על אנשים היא מגנה, אלא גם על תכשיטי זהב.
כך הולך הסיפור, מפי המספר:
היתה זו בשבת שעברה. השבת לפני הידוק הסגר. גיסי ומשפחתו הגיעו לשבות בבית-שמש והם התארחו בביתי. עם צאת השבת יצא גיסי ומשפחתו בחזרה אל עיר מגוריו, בתחבורה הציבורית, ואני נסעתי כהרגלי אל שיעור 'הדף היומי' הקבוע של הגאון רבי פרץ טוביה בינדר שליט"א, דומ"ץ חסידי צאנז בעיר. שיעור עליו אני לא מוותר בעד שום הון שבעולם, כשפעם אחר פעם אני מגלה שלהקדיש שעות מסדר היום ללימוד התורה – רק מביא יותר רווחה כלכלית ומעניק חיים מאושרים. גם חיים גשמיים.
הגעתי לשיעור, התיישבתי ופתחתי גמרא מסכת פסחים, השיעור התחיל.
ואז הטלפון שבכיס התחיל לרטוט, והמשיך לרטוט וחזר לרטוט.
קמתי, הלכתי הצידה, גיסי היה על הקו. מסתבר ששרשרת זהב טהור, יקרה מאד, נאבדה לנוות-ביתו. הם סרקו את האוטובוס, לאחר מכן בדקו מרוכסן לרוכסן את המזוודה. הם גם התקשרו אלי הביתה וביקשו מהילדים לחפש בכל הבית בקפדנות של בודק חמץ וותיק. אבל כלום – הם לא מוצאים. הוא ביקש שאנסה לבדוק באזור שליד ביתי, אולי בדרך מהבית לתחנה – נפלה ונאבדה השרשרת היקרה.
באותו הרגע רציתי לעזוב את השיעור ("כבר אשלים את הדף", לחש לי קול קטן) ולצאת לחפש את השרשרת. רגע לאחר מכן נצנצה בי התובנה: "הרי לא יכול להיות שמביטול תורה ויציאה משיעור באמצע לימוד – תצמח ישועה. זה פשוט לא יכול להיות. הרי חכמי המדרש אומרים: אמר הקב"ה, אין אדם שומע לי ומפסיד. מעולם לא הפסיד אדם מכך שהוא שמע לקול ה', מכך שהוא קיים מצוות ולמד תורה". החלטתי להישאר, למרות חוסר הנוחות שבדבר.
במהלך השיעור הטלפון רטט ורטט אבל אני נשארתי עד המילה האחרונה. בדיוק באותו יום המשיך הדומ"ץ גם אחרי שהסתיים הדף, וגלש לדף של יום המחר. רציתי לקום ולצאת לחפש את השרשרת, אבל החלטתי – להישאר בשיעור. אין אדם שומע לי ומפסיד.
מיד אחרי השיעור מיהרתי אל רכבי ונסעתי הביתה.
איך שיצאתי מהרכב, לא האמנתי למה שאני רואה מול עיניי:
שרשרת זהב יקרה, כבדה ומנצנצת שוכבת על המדרכה. מקום שאנשים רבים עוברים שם. כמעט על טבעי ששרשרת בולטת שכזו תשכב במקום שכזה מבלי שמישהו ימצא אותה וירים אותה (לצורך השבת אבדה, כמובן).
באותו רגע ראיתי במוחש את התגלמות מאמר הבורא: אין אדם שומע לי ומפסיד.
מלאכי מרום כמו שמרו על השרשרת עד שאסיים ללמוד.
(המבשר)