יקותיאל יהודה גנזל
01.
ברגע אחד הכל נגמר.
ארבע שנים הוא שלט על המעצמה הגדולה בעולם. הוא התניע מערכות והניד ממלכות. התנייד לכל מקום עם גדוד של מאות שומרי ראש ואנשי סגל. כולם דיברו ממנו, כולם הקשיבו למוצא פיו, הוא שלט והוא עשה, הוא הגיע והוא חתם, הוא אמר והוא כתב.
הוא ישב על הכס המשמעותי ביותר בעולם.
וברגע אחד הכל ייגמר. גם אם הוא צודק וגם אם היו גניבות ושחיתויות (וגם אם היינו מאד-מאד רוצים שיישאר). הוא יעזוב את הבית הלבן וישאיר את תהילת העולם מאחוריו.
מאבטחים יתלוו אליו עד יומו האחרון, אבל מפוזיציה של המושך העליון בחוטים הבינלאומיים, הוא הופך לאזרח מן השורה, אזרח ששמו –
דונאלד ג'יי טראמפ.
02.
להבדיל בין העמים לבין ישראל –
בשבוע האחרון נפטר יהודי שלא זכה להניח מדי יום תפילין דרבנו-תם ואילו בפסח הוא לא הקפיד על מצות עבודת יד. בלשון המעטה. היהודי הזה היה מולטי-מיליארדר שבכספו הוא הניע מהלכים פוליטיים וטלטל עולמות.
הוא היה. 'היה' בתורת דקדוק לשון-הקודש, מתייחס למצב ש'עבר' ואיננו.
עד לפני ימים אחדים געשו נשיאים ומנהיגים לשמע שמו. הוא החזיק נכסים, וילות פאר, צי של רכבים ואפילו מטוסים פרטיים. הגלובוס עמד אצלו בתור כדי להציע את כל מה שהוא רק יכול.
ואז, ברגע אחד הכל הפסיק. לא כוח ולא כסף, לא שליטה ולא עונג.
שבוע שעבר הוא נטמן בין רגבי הר הזיתים, כשכל מה שנותר לו מכל 'העולם הזה', הוא סט תכריכים ושלט כתב התחוב בתלולית העפר הדוממת ומספרת שפה נטמן –
שלדון גדליה שלום אדלסון.
03.
ובמידה נוספת של 'להבדיל' (למרות שלא משתמשים ב'להבדיל' בין יהודים):
במוצאי שבת-קודש הגיעה הידיעה על הסתלקותו. בכך הגיע הקץ לשבעים ושתים שנותיו אותן עבר עם לא מעט סבל. בעולם הזה הוא אמנם התהלך בצדי הדרכים. פוליטיקאים לא עטו עליו וכסף מעולם לא היה לו (גם לא היה לו כל ערך לכסף או מקום מיותר במוח כדי לדעת להבדיל בין שטר של עשרים לבין מטבע של חמשה שקלים). הוא תמיד הילך בשקט, עושה הכל כדי לעבוד את קונו במקסימום היכולת האנושית (ואף יותר מכך!) ובמינימום פרסום אנושי.
אפילו העולם החרדי הגלובלי לא ידע יותר מדי עליו –
על יהודי קדוש. קודש קודשים. צדיק נשגב שמשחר בחרותו הוא עובד את בוראו בסִילודֵי-סילודין. שבר את עצמו ואת גופו והקריב את נפשו, מדי דקה מדקות היממה, כקרבן עולה ותודה לריבון העולמים. אצלנו, בחצר-הקודש צאנז, ידעו להיחרד למשמע שמו. בחורי הישיבה תמיד ידעו להתהלך לצדו בחרדת-קודש, מתוך ידיעה שהוא רואה הכל ומרגיש הכל.
לא הדר ולא כבוד ולא משרה. ובכל זאת, כשהוא כעת עזב את העולם, מותיר אחריו את העולם התורה מיותם, משפחה כאובה וכמה רהיטים בלויים שהוא מעולם לא ייחס להם חשיבות, הוא רק מתחיל לחיות את חייו. אם אצל שני הראשונים שהזכרנו – להבדיל וחצי – החיים נגמרו אחרי כך וכך שנות עונג, מעטות או מעטות עוד יותר. אצלו החיים האמיתיים רק מתחילים (והאמת? הוא גם חי את חיים הגשמיים הרבה יותר טוב מהם. מתוקה היתה לו תיבה אחת של תורה מכל שיירות ההוד של נשיא ארצות-הברית ה-45).
אתמול שמעו בשמי מרומים קול הצועק: פנו דרך לצדיק וקדוש, רבנא רבי שלמה זלמן בריל זצוק"ל, דיינא רבה דקרית-צאנז.