פסחים נז
מדוע דנו גדולי הדור מי ישב ליד הנהג?
יהב שוחד ופסקיה לשמאליה שמע מלכא ופסקיה לימיניה
הגמרא מספרת על הכהן שכיסה את כף ידו הימנית כדי שלא יתלכלכך בדם הקדשים, ונענש בכך שגרם בעצמו שנענש ע"י המלך שיקצצו את כף ידו הימנית, ולאחר שנתן שוחד שיקצצו את ידו השמאלית ונודע על כך למלך, גזר שיקצצו גם את כף ידו הימנית. רש"י (ד"ה כריך, בפירוש השני) וכן רבנו חננאל מפרשים שבמעשהו היה ביזיון לקדשים שלא רוצה לנגוע בהם בידיו. ומדוע נענש בשתי ידיו ולא רק בידו הימנית, מדברי המהרש"א והערוך לנר, נראה שמצד העונש לא היה צריך להיענש בשתי ידיו, והיה מספיק אם היו קוצצים רק את ידו הימנית, אלא שהוא גרם לעצמו במה שנתן שוחד, ולא היה זה העונש שהתאים לו.
אמנם הבן איש חי (בן יהוידע ד"ה שמע) מפרש שנענש בקציצת שתי ידיו משום ששתיהם היו צריכות להיענש. היד הימנית, על שביזתה את העבודה, והיד שמאלית, על שכרכה את השיראי על הימנית. ובדווקא יד שמאל נענשה ראשונה לפי שהיא התחילה בעבירה.
בענין זלזול בדברי קודש, מספר החפץ חיים במשנה ברורה (ביאור הלכה סוס"י פג ד"ה אין) בהלכות קריאת שמע בענין גרף של רעי: ורע המעשה שראיתי בבית קלי הדעת, שהיה לו חדר מיוחד לפנות שם, והגרף תחת הספסל והריח רע היה מגיע בכל החדר, ובאותו החדר היו קבועים הספרים שלו. וקריתי עליו המקרא הזה 'כי דבר ד' בזה', ושקליה למטרפסיה, שהיה לו בן יוצא לתרבות רעה רחמנא ליצלן, ונתחלל גם גופו על הבריות בשביל זה, וכמאמר התנא באבות 'כל המחלל את התורה גופו מחולל על הבריות'.
הזהירות מזלזול בבני אדם
היה זה בארוע שהשתתפו שני גדולי הדור, הרה"ג רבי משה פינשטיין זצ"ל והרה"ג רבי יעקב קמינצקי זצ"ל, לכשיצאו ממנו יחד והיגיעו אל המכונית שאמורה לקחם אותם ליעדם, התרחש מאורע מאד מעניין ומפתיע…
שני גדולי הדור נעצרו והחלו להתוכח ביניהם, כל אחד מהם אמר 'אני ישב ליד הנהג' והשני אמר 'אני ישב ליד הנהג', לצופים היה נראה ממש כויכוח 'ילדותי' מי יזכה לשבת ליד הנהג. לאחר כמה דקות של 'מריבה', הסכימו ביניהם ונכנסו לרכב כשאחד יתיישב ליד הנהג והשני במושב האחורי. אחד התלמידים המקורבים אליהם שהתלוה לנסיעה, העיז פניו ושאלם לפשר הויכוח המוזר 'תורה היא וללומדה אני צריך', אמר.
והם ענו לו תשובה מפתיעה: לשבת שנינו במושב האחורי לא רצינו שהרי הנהג לא סתם איזה עגלון שבא לשמש אותנו, ולכך לא מן הראוי לשבת שנינו מאחורה, שאז תהיה לנהג הרגשה שהוא משמש כעגלון שלנו ואין מכבודנו לשבת לידו, וא"כ חייב שמשהו יישב לידו מפני כבודו, ורק היה ביננו ויכוח מי יורד ראשון, כי מי שיורד ראשון לא יכול לשבת ליד הנהג, כי ברגע שירד, ישאר הנהג לבד במושב הקדמי, ושוב תהיה לו הרגשה של 'עגלון', ולכן בררנו ביננו מי יורד שני ואז הוחלט שהוא יישב ליד הנהג, וכך תמיד ישב משהו ליד הנהג.
(דרשו – הרה"ג ר' בנימין בירינצוויג שליט"א)