ב'לקראת שבת' שיתפרסם בעז"ה ביום חמישי הקרוב, זכינו להביא את סיפור חייו ופעלו של הרה"צ רבי שלום יוסף טאוב זצ"ל, אחד הצדיקים הנסתרים בדורנו, שנפטר בחודש חשוון האחרון.
הרב טאוב שהתמודד כל ימי חייו על מכאובים ואתגרים, התעוור בעיניו ואיבד כמעט לחלוטין את שמיעתו, ובכל זאת לא פסק פיו מלהגות בדברי תורה, כפי שנספר בהרחבה בסייעתא דשמיא.
בשנות הזעם, כשהיה רבי שלום יוסף בשבי הנאצים הארורים ימ"ש, והיה כלוא במחנה אושוויץ, לא הרשו הצוררים ליהודי המחנה לישן בלילה כשראשם מכוסה, אבל רבי שלום יוסף היה ממתין עד שכולם נרדמו, ואז היה מכסה את ראשו בסתר ונשכב לישון.
פעם אחת נכנס אחד הצוררים לצריף ועבר בין הדרגשים, וכשהבחין ברבי שלום יוסף שישן כשראשו מכוסה, כעס עליו כעס גדול, קרא לו והצליף בראשו עם הפרגול שבידיו, כעונש על כך שכיסה את הראש עם הכיפה.
רבי שלום יוסף היה מספר את הסיפור הזה כשחיוך על שפתיו, ומספר שגם אחרי עשרות שנים, הוא עדיין מרגיש את פרגולו של הנאצי צורב בבשרו כמכוות אש, אבל את הצריבה הזאת היה רואה דווקא כמעלה גדולה וכמתנה יקרה שניתנה לו משמים: "זה מזכיר לי שאני צריך לשמור על היראת שמים שלי", אמר.
זר כי ישמע את סיפור חייו של רבי שלום יוסף בוודאי יחשוב שהוא היה מדוכא בייסורים. מהעובדה שאנו כותבים שהיו היה צדיק, יבין הקורא שרבי שלום יוסף גם ידע לקבל את ייסוריו באהבה ואולי אפילו שמח בהם.
אבל מכריו יודעים שלא כך הם פני הדברים. רבי שלום יוסף בכלל לא היה בעל ייסורים, ומועלם לא אירע עמו דבר רע בימיו חייו. את כל המאורעות שקרו לו הוא לא היה צריך לקבל באהבה, כי מעולם לא ראה בהם שמץ של רע, ומבחינתו הכל היה טוב מוחלט.
כעין המעשה שמספרים על הרבי רבי זושא מאניפולי זיע"א, שפעם שלח רבו המגיד ממעזריטש את אחד מתלמידיו ללמוד מרבי זושא כיצד אפשר לקיים את מאמר המשנה ש"חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה", ורבי זושא שידע מכאובים וקשיים רבים בימי חייו השיב לאותו תלמיד שבוודאי נפלה טעות והוא לא שמע היטב את דברי הרבי, כי הוא מעולם לא חווה רעה ולכן אינו יודע איך אפשר לברך עליה כשם שמברכים על הטובה.
כך גם היתה מסכת חייו של רבי שלום יוסף רצופה בייסורים וקשיים אדירים, ובכל זאת הוא היה אדם שמח ומאושר, ולא נראתה על פניו אפילו עננה קלה של עצב, וכל ימיו היה מודה ומהלל לקב"ה על כל החסדים אשר גמל עמו מנעוריו ועד עצם היום הזה.
(מתוך מאמר נרחב שיופיע אי"ה ב'לקראת שבת')