כשלמדתי בישיבת סלבודקה היה שם בחור אחד שהתפרסם בתפיסתו הלקויה ובמיעוט כישרונותיו. גם כאשר הבין פה ושם קטעים מן הסוגיות, היה זה במינון נמוך מאד.
אם היו שואלים את חבריו איזה תפקיד הם צופים לו בעתיד, היו הכל מנידים לו בראשם ואומרים שאין לו לכאורה כל סיכוי להגיע לדרגה כלשהי בלימוד התורה.
ברם, לאחר עבודה מאומצת ויגיעה רבה שהשקיע הבחור ההוא בלימודיו, השתנה מצבו והוא החל להבין ולקלוט את הסוגיות, ובתוך זמן לא רב הפך לאחד הבחורים המצוינים של הישיבה, וכיום הוא מוגדר כאחד הבקיאים והידענים הגדולים באומה היהודית, ורבים מתדפקים על דלתותיו כדי להציג את שאלותיהם.
הנה למדנו שאדם אינו חייב להיוולד כשרוני, ויש בידו לעבוד על עצמו בס"ד, להתפתח ולפתח בעצמו את תכונות המנהיגות.
כך היה גם אצל המיילדות שפרה ופועה שהיו נביאות, ולמרות כל המעלות הכבירות המיוחסות לנביא המגיע להתפשטות הגשמיות, מצינת התורה ומספרת שהיו משפרות את הולד, ופועות לו, וכו'. נמצאנו למדים , שכדי להנהיג את העם היהודי יש להתחיל בעשיית 'פעולות פשוטות', שלכאורה אין בינן ובין המנהיגות מאומה.
ובאותו הקשר נספר גם את ששמעתי מגיסי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, שפעם בא אל אביו, מרן ה'קהילות יעקב' זצ"ל, ראש ישיבה מסוימת כדי להיוועץ בעניינו של אחד מתלמידיו שאינו מצליח בשום אופן בלימודיו, "וכל המאמצים שאנחנו עושים על מנת להביאו להישגים, עולים בתוהו". ראש הישיבה סיפר שהבחור כל כך נחלש בלימודיו, עד שההנהלה החליטה להוציאו מן הישיבה.
מרן הסטיפלער שמע את הדברים ובקש להביא אליו את הבחור. כשהגיע, האיר לו מרן את פניו, והחל ללמוד איתו… 'קיצור שולחן ערוך', והנה הבחור קולט ומבין, שואל ומשיב. כך עברו מסימן לסימן, עד שהתלמיד ידע בשופי עשרות סימנים בקיצור שולחן ערוך.
הסטייפלער פנה אז לראש הישיבה ואמר לו: "אם לא שידלת את הבחור ללמוד 'קיצור שולחן ערוך' ולהגיע להישגים כפי שנעשה אתו, אינך ראוי להיות ראש ישיבה ומורה דרך לתלמידים. כי הגדלות והמנהיגות של האדם אינה מתחילה בדברים הגדולים, אלא בפרטים הנחשבים לכאורה כפעוטי ערך, ודווקא משם צומחת אישיותו של שהאדם!
(מתוך הגדה של פסח "חשוקי חמד")