כל יום ויום בפני עצמו חי הגאון הצדיק רבי יחזקאל לוינשטין זצ"ל, משגיח ישיבת פוניבז', את יציאת מצרים באפן חושי, טרח עמל ויגע בתמצית כחותיו לתקוע זאת כמסמרות בלבו, משומעי לקחו ותלמידיו דרש ותבע כל העת לבסס את כל מהלך החיים על יציאת מצרים ולאורה.
כדי לקבל מעט משגים מהי אמונה יום-יומית במהלך חייו של המשגיח וחיבורו התמידי עם ענין יציאת מצרים, נספר את עדותו הנפלאה של מקרבו, הגאון הצדיק רבי מנחם מנדלסון שליט"א.
רבי מנחם נמנה על תלמידיו הוותיקים של המשגיח, שזכה לשמע את שיחותיו בקביעות עוד בימים בהם שימש כמנהלה הרוחני של ישיבת מיר בירושלים. לאחר השיחה היה זוכה רבי מנחם להסיעו ברכבו חזרה לבני-ברק, והיו הן עבורו שעות של קורת רוח במחיצתו. רבי מנחם הוציא לאור לאחרונה את הספר הנפלא 'עבודת יחזקאל', מרשימותיו ומחברותיו מאותן שנים.
כה מספר רבי מנחם:
בתקופה בה התגורר המשגיח בבני ברק, נודע לו כי אחיו המבוגר ממנו עלה לארץ ומתגורר במושב זקנים בתל-אביב. היה זה לאחר שנים רבות שלא התראו זה עם זה. אחיו נמשך לחסידות ונעשה חסיד נלהב, ואילו המשגיח נמשך ל'קלם', ונעשה ברבות הימים לפאר גדוליה ויוצקי מימיה, ולראש מוסרי משנתה לדורות עולם.
המשגיח שידע כי רבי מנחם נוסע בכל יום לכולל ידוע בתל-אביב, הממוקם סמוך לאותו מושב זקנים, בקש ממנו אם יוכל להואיל בטובו להכנס לאחיו ולמסר לו דרישת שלום בשמו. רבי מנחם הסכים כמובן בחפץ לב, ונכנס למושב הזקנים בשליחות המשגיח. האח שמע והתרגש, והחליט להטריח את עצמו לנסוע לבני-ברק לבקר בבית אחיו המשגיח.
כשחזר מהביקור אמר האח לרבי מנחם: "אמנם שמעתי כי אח שלי הצליח מאד בליטא, אבל עד כדי כך לא ידעתי". בפורים הגיע האח שוב בפעם השניה, ואחר כך הגיע פעם נוספת, שלישית במספר.
רבי מנחם היה עד לפגישה השלישית, ולדבריו הפגישה התנהלה כך:
האח נכנס ואמר למשגיח ווארט, אך המשגיח לא קיבל את הדברים. לאחר דקת דומיה, הסתכל המשגיח בחביבות על אחיו ושאל אותו בנעם: "היודע אתה שיש בורא עולם"?
"כן, ודאי". השיב האח.
"מהיכן אתה יודע? מנין לך שיש בורא עולם?" – שאל המשגיח שוב.
התבלבל האח ולא ענה.
אמר לו המשגיח בנחרצות: "מה הפירוש מהיכן אני יודע? אני אומר לך מהיכן אני יודע! כי היתה יציאת מצרים! והוא הרי הוציא אותנו ממצרים!…"
נפלא!
ואספר עוד סיפור בתקופה בה למדתי בישיבת רוז'ין לצעירים בבני-ברק, מנה לעמד בראשות הישיבה, הגאון הצדיק רבי חיים ברים זצ"ל, מפארי גדולי ירושלים. הוא השפיע רבות על התלמידים בשעוריו ושיחותיו הנפלאות, וחלק מדברי מוסריו הנעימים עומדים עדין חיים לנגד עיני עד היום. ביותר השפענו מענותנותו הגדולה שלא ידעה גבולות, ומהבטול המחלט שהתבטל בפני גדולי וצדיקי הדור.
רבי חיים סיפר כי כאשר נכנס פעם עם אחיו, הגאון רבי יהושע העשיל ברים זצ"ל, ראש ישיבת רוז'ין, אל מעונו של המשגיח ובקש ממנו כי יאות להשמיע בפניהם דברי חזוק, בתחלה סרב המשגיח להענות לבקשה, אך לאחר שהפצירו בו שוב, התכופף המשגיח בתנועה המורה הכנעה, ואמר בקול נחרץ:
"אני שואב חיזוק על ידי התבוננות במצבי קדם יציאת מצרים ועל מצבי לאחר יציאת מצרים. זה החזוק הגדול ביותר עבורי! אינני זקוק יותר לשום חזוק נוסף!…"
רבי חיים הדגיש אז כי הביקור בבית המשגיח לא היה סמוך לחג הפסח או בתקופת שובבי"ם, כאשר כלם עוסקים אז בעניני יציאת מצרים, אלא זו היתה תגובתו סתם כך ביום בהיר.
(חלק ממאמר נרחב שיתפרסם אי"ה בגליון 'לקראת שבת' שיופע אי"ה ביום ה'. המאמר מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא)