השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן קצ"ב סעיף א'
- ברכת זימון בשלשה או בעשרה -
מה הוא עיקרו של זימון? | מה הוא עניין הזימון? | המקור לזימון | טעם אמירת "רבותי נברך" | איזה לשונות האומרם נחשב "בור"? | האם המסובים עונים "אמן" אחר עניית המזמן?
עיקרו של זימון הוא, מה שהמזמן אומר "נברך שאכלנו משלו" והמסובין עונים "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו" ואם הם עשרה המזמן אומר נברך אלקינו שאכלנו משלו" והמסובין עונים "ברוך אלקינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו".
עניין הזימון הוא, שמזדמנים ומצטרפים יחד להודות ולברך את הקב"ה, והמקור הוא מן הפסוק "גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו" וכן מהפסוק "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו" ג' שאוכלים יחד הם מזדמנים ומצרפים את עצמם לברך את הקב"ה יחד על אכילתם.
מה שאנחנו מקדימים לומר "רבותי נברך", זה על פי הזוהר שכתוב, שלפני שמגיעים לגוף הזימון צריכים להזמין את עצמם בפה, וע"י זה, הדבר ממשיך קדושה, ואז מגיעים לגוף הזימון.
בשעה שיש ד' מסובין, יכול המזמן לומר "ברכו שאכלנו משלו" כי יש ג' גם בלעדיו, ובכ"ז כתוב, שטוב להכליל את עצמו עמהם ולומר "נברך שאכלנו משלו".
יש כמה לשונות שהאומר אותם ה"ז בור, והם, כאשר אומר "נברך על המזון שאכלנו", וזה כיון שמראה שמברך את בעה"ב, כי אם הוא היה מברך את הקב"ה, למה מברך רק על המזון, הרי יש עוד דברים שהקב"ה עשה בשבילך? אלא מוכח שמברך את בעה"ב שנתן לו את הלחם הזה, וכן אם אומר "נברך למי שאכלנו משלו", דמשמע שיש כמה שזנים, והוא מברך את אחד מהם דהיינו את בעה"ב, וכן צריך לומר "ובטובו חיינו" ובזה מכליל גם את עצמו בין אלו שהקב"ה מחייה אותם, ולא לומר "בטובו חיים", ובכ"ז אם הוא אומר "נברך אלקינו שאכלנו משלו" יכול לומר "נברך אלקינו על המזון" כיון שמזכיר מפורש את הקב"ה, ואין צד לטעות ולומר שמתכוון לשבח את בעה"ב.
המ"ב דן, האם המסובין עונים "אמן" אחרי שהמזמן חוזר ואומר "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו", או האם אומרים "ברוך הוא וברוך שמו" אחרי שהמזמן חזר ואמר "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו", הכרעת המ"ב, ש"אמן" לא עונים לא המזמן ולא המסובין, ו"ברוך הוא וב"ש" המזמן יאמר, והיום לא נוהגים כך.
לא יאמר "נברך לאלקינו" כיון שיש פסוק "ברכו עמי אלקינו".