האם מספר אנשים יכולים ליטול ידיים ביחד באותם המים?
נטל ידיו ונגע בו אדם שאין ידיו נטולות האם צריך ליטול שוב?
נטל ידו אחת ונגע בה בשנייה האם צריך ליטול שנית?
כל זה ועוד בשיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
סימן קפ"ד סעיף א'
- לקבוע ברכה במקום סעודה, ועד כמה יכול לברך, ומי ששכח ולא בירך -
האם צריך לברך בהמ"ז בדיוק באותו כיסא שישב עליו? | כיוון בשעת המוציא שיברך בהמ"ז במקום אחר, האם מהני? | עקר ממקומו האם צריך לחזור ולברך במקומו הראשון? | כשהדין שצריך לחזור ובכ"א בירך במקומו השני, האם יצא יד"ח? | באיזה אופן יכול לכתחילה לברך במקום השני? | פירות ז' המינין טעונים ברכה אחרונה במקומם? | מסופק האם בירך בהמ"ז, מה דינו? | בהנ"ל כשאכל כזית האם חוזר לברך?
צריך לברך בהמ"ז במקום שבו הוא אכל, ואין הכוונה בדיוק באותו כיסא, אלא כל החדר הוא מקומו, ויכול לברך בפינה אחרת, וגם כאשר מחמת סיבה כל שהיא הוא צריך ללכת לחדר אחר, אבל אם מאותו חדר רואים את מקום אכילתו הקודם, זה גם נחשב אותו מקום.
המ"ב דן, באופן שבשעת ברכת המוציא הוא כיוון לברך בהמ"ז במקום אחר, אע"פ שלא רואים משם את מקומו הראשון, זה גם מועיל, ובכל מקרה אומר המ"ב, שאם זה בתוך ד' אמות, אע"פ שלא רואים את מקומו הראשון, זה גם נחשב למקום אחד.
אדם שאכל במקום אחד ואח"כ הלך למקום אחר, האם צריך לחזור חזרה למקומו הראשון ולברך שם בהמ"ז או לא? הדבר תלוי, אם במזיד עקר ממקומו הראשון למקום אחר, כו"ע לא פליגי שיחזור למקומו הראשון לברך בהמ"ז, אע"פ שכבר הפליג בדרכו, ואם עד שיחזור למקומו יעבור שיעור עיכול, יברך היכן שנמצא., וכשעקר ממקומו בשוגג, נחלקו הדעות, שיטת הרמב"ם, שא"צ לחזור למקומו הראשון, ושיטת רבינו יונה והרא"ש, שצריך לחזור למקומו הראשון ולברך שם בהמ"ז.
יצא ממקומו במזיד שהדין הוא שיחזור למקומו הראשון ויברך שם, ולא חזר למקומו הראשון, ובירך היכן שנמצא, תלוי בהרמב"ם והרא"ש, לרמב"ם שמיקל בשוגג ואומר שיכול לברך היכן שנמצא, הוא מיקל גם במזיד, שבדיעבד אם בירך במקומו החדש, יצא יד"ח, אבל לרא"ש שאומר שבשוגג חוזר למקומו, אז אם יצא במזיד חייב לחזור למקומו, ואם בירך היכן שנמצא לא יצא יד"ח.
סעיף ב'
יש עיצה שיוכל לברך במקום השני, ע"י שלוקח איתו חתיכת פת קטנה למקום השני ויאכל שם מעט ויברך, אבל אם הוא רעב מהאכילה הראשונה, כיון שהמאכל נתעכל מאכילתו הראשונה, צריך לברך שוב במקום השני.
סעיף ג'
נחלקו האם רק פת טעונה ברכה אחרונה במקומה, או גם חמשת מיני דגן, או אפילו פירות ז' המינין, ולהלכה פוסק המ"ב, שבהמ"ז טעונה ברכה במקומה וכן ה' מיני דגן, אבל לא ז' המינין.
סעיף ד'
אדם המסופק אם בירך בהמ"ז, יברך מספק, כיון שבהמ"ז היא מן התורה, וספיקא דאורייתא לחומרא, ואומר המ"ב, דווקא כששבע מאכילתו, אבל כשלא שבע, חיובו רק מדרבנן, וספיקא דרבנן לקולא.
הברכה הרביעית של בהמ"ז היא דרבנן, ואפילו הכי יחזור ויברך גם אותה, שלא יבואו לזלזל בה.
אם אכל כזית בלבד, לכאו' אם הוא לא שבע זה ספיקא דרבן לקולא, בכ"ז מביא המ"ב, שמן הראוי שיטול ידיו שוב ויאכל כזית, ויברך בהמ"ז כדי להוציא עצמו מידי ספק.