לשיטה הסוברת שחיטה הנמצאת בעיסה אוסרת 'כדי נטילה' מהו השיעור בזה? • מה הדין אם נמצאה בעיסה חיטה שהתרככה? • ומתי יש סבירות לומר שהחיטה שהתה כבר במים של לישת העיסה? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תס"ז סעיף י"א במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אומר השו"ע, חיטה בקועה שנמצאת במצה אפויה או בעיסה, היא אוסרת כדי נטילה בלבד, ודלא כמו שמבואר לעיל בסעיף ט' בחיטה בקועה שנמצאת בתבשיל, שהתבשיל כולו נאסר, כיוון שהדין הזה הוא דווקא בתבשיל, אבל כאשר מדובר במצה או בעיסה, סוברת הדעה הראשונה בשו"ע, שהחיטה הבקועה שנמצאת בתוכה, אוסרת רק כדי נטילה סביבות החיטה, ושיעור כדי נטילה מבואר לעיל (בסי' תס"א ס"ה במ"ב) שהוא שיעור של עובי אגודל בינוני ולא יותר מכך, כיוון שהאיסור מתפשט בבישול יותר ממה שהוא מתפשט באפיה או בעיסה.
יש מי שחולק, ואוסר את כל העיסה, ואומר השו"ע, שיש לחוש לדבריו אם לא במקום הפסד מרובה ובשעת הדחק, וטעם האיסור מבאר המ"ב, כי ע"י הלישה העיסה מתחממת קצת, והמים שבעיסה מוליכים את פליטת החיטה שנפלט ע"י דוחק הלישה בכל העיסה, והשו"ע אמנם נוקט בלשונו 'נמצאת חיטה בקועה', אבל המ"ב אומר שזה רק בשו"ע לעיל בס"ט שרק חיטה בקועה אוסרת ולא חיטה שהתרככה, אבל לדידן כמו שהרמ"א אמר לעיל בס"ט שגם חיטה שהתרככה המנהג להחמיר, אז גם אצלנו, אם נמצא בתוך העיסה או המצה חיטה שהתרככה, היא אוסרת סביבותיה כדי נטילת מקום.
אומר הרמ"א, נוהגים לאסור את כל המצה שנמצאה בה החיטה, ולא רק כדי נטילה, אבל רק את אותה מצה, ואת המצות האחרות מתירים, בין שנמצא בה כשהיא אפויה או חיה, וכוונת דבריו מבאר המ"ב, שכאשר נמצא חיטה בתוך מצה או עיסה, אנחנו אומרים, 'כאן נמצא כאן היה', ואנחנו לא חוששים לומר שמא החיטה הייתה במצה או בעיסה לפני שהיא התנתקה מהעיסה הגדולה, ואז, כל העיסה הגדולה נאסרה, וכל המצות שנאפו מן העיסה הזאת נאסרו, כי אם החיטה הייתה בתוך המצה לפני שהפרידו את החתיכה הזאת מהעיסה הגדולה, נמצא א"כ שהחיטה שהתה גם בעיסה הגדולה, ואז כל המצות שאפו מאותה עיסה כולם אסורות, ואנחנו לא חוששים לכך, אלא 'כאן נמצא כאן היה'.
המ"ב אומר, שאם רואים שהחיטה מלאה מים שאז יש סבירות לומר שהיא כבר שהתה גם במי הלישה, אז אוסרים גם את העיסה הגדולה עם כל העיסות שנחתכו ממנה.
עוד מביא המ"ב, אדם שמחזיק בידו עיסה, והוא מפריד ממנה עיסות קטנות, ואח"כ בעיסה שבידו נמצאה חיטה, הדין הוא, שכל העיסות שהוא הפריד, אסורות, כי מחזיקים איסור מזמן לזמן, ואנחנו תולים ואומרים שהחיטה הזאת שנמצאת בידו עכשיו, כבר הייתה בידו מקודם, אבל לא מחזיקים איסור מחתיכה חתיכה, דהיינו, אם מוצאים חיטה במצה, לא אומרים שגם העיסה הגדולה נאסרה, וכל זה דווקא בתוך הפסח שאז החמץ אוסר במשהו, אבל לפני פסח, מתבטל טעם החיטה בשישים, ובכל אופן צריך להפריש ממנה כדי נטילת מקום, שמא החיטה פלטה רק סביבותיה, ושם אין שם שישים, והכל נאסר.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א