אכילה ושתיה בערב יום הכיפורים: בגמרא (ברכות ה.) נאמר "כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי". לפי רש"י הטעם הוא משום שהכנה למצווה היא חלק מהמצווה, ועל כן המצווה היא כבר מן הבוקר (באור הגר"א ויד אפרים) ואפילו למי שאינו מתענה רק לשיעורין. לפי הרא"ש (יומא פח) טעם המצוה הוא להראות חיבתו של הקב"ה, כמלך שגזר על ילד שעשועיו להתענות יום אחד, ולפני כן האכילו והשקהו. ולפי רבנו יונה (שער שביעי אות ח) הטעם הוא להראות את שמחתנו בהגיע יום כפרתנו.
[הערה: ה'שדי חמד' מסתפק האם חייבים לאכול פת, ובמנחת חינוך (שיג.) כתב שאין צריך, כיון שלא נאמר 'סעודה'. ויש נוהגים עפ"י הקבלה לאכול שבע סעודות. ומכל מקום יש להשתדל להיות במצב אכילה ושתיה במשך כל היום (כת"ס, קיד), והמהרי"ל דיסקין אכל צימוקים במשך כל היום].
נוהגים לאכול סעודה אחת נוספת של פת, בנוסף לסעודה המפסקת, ויש להרבות פי שנים ממה שאוכלים ביום אחר (סדור הרב ובכה"ח בשם פרי עץ חיים). ומנהג לאכול (בסעודה הראשונה) דג, עפ"י מעשה המובא בטור (סי' תרח). אין לאכול בשר בקר, שום, ביצים ומאכלי חלב חמים זולת קפה או תה בחלב, ולא יין ישן – כל היום (משנ"ב תר"ח, ט"ז ומט"א).
[הערה: נשים גם כן במצווה, אף שהיא מצוה שהזמן גרמא, כיון שהיא הכנה לתענית. ויולדת וקטנות שאינן צמות – אינן במצווה (כת"ס)].
סעודה מפסקת: מטבילים את פרוסת 'המוציא' בדבש, ויש נוהגים בסוכר ויש אף במלח. אוכלים מאכלים קלים: לא דג, לא בשר שמן, לא ביצה, שומשמין, חמוצים, חריפים (שום) ולא משקאות משכרים.
המסיימים אחרי פלג המנחה – לפני ברכת המזון יעשו תנאי בפה או בלב שעדיין לא נכנסים לתענית. להגר"ע יוסף זצ"ל, אם לא קיבלו את הצום בפה או בלב – מותר עדיין לאכול. ואף מי שלא התנה מותר בשטיפת הפה (מקראי קודש ע"פ מהרי"ל דיסקין זצ"ל).
איחולים וסגולות לצום קל: יש אומרים שכיון שנאמר "ועניתם את נפשתיכם" אין לעשות סגולות ואין לאחל "צום קל" (שדי חמד בשם גאון אחד). והכרעת הפוסקים: שמצוות "ועניתם" היא שלא לאכול ולשתות, אך מותר לחזק את הגוף ולאחל 'צום קל', ואדרבה, על כן אוכלים ושותים בערב יוה"כ (שו"ת חלקת יעקב ב, נח; שו"ת צי"א ז, לב; ומשנה הלכות ז, סב; ואולי עדיף לאחל "צום מועיל").