"בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם" (במדבר כה יא)
מעשה היה בעיירה רוסאן, בה כיהן כרב הגאון בעל 'עמודי אש' זצ"ל. יום אחד נתמנה בעיירה 'רב מטעם' – רב מטעם שלטונות רוסיה. אותו רב, כמובן, לא קיבל מתושבי העיירה את הכבוד הראוי לו לפי טעמו, ומכיוון שכך נטל אותו בעצמו… ניגש בעזותו בבית הכנסת אל מקומו של הרב בעל ה'עמודי אש', והתיישב בו.
הרוחות בביהכנ"ס סערו, ואפילו התפילה המיוחדת שהיו רגילים לאומרה לכבוד הצאר, נשתכחה על ידי הש"ץ מרוב כאבו. אך התושבים, אף שחרדו ודאבו על כבוד התורה, לא העזו להסתכן מול השלטונות ולריב עמו. ואולם, קנטוניסט זקן שהתפלל בבית הכנסת, קם בעוז והפליא ב'רב מטעם' מכות נאמנות על דבר חוצפתו, וגירשו אחר כבוד משם.
כמובן, מיד הבהיל ה'רב מטעם' פלוגת שוטרים, שייקחו את התוקף האלים אל בית האסורים ולמשפט. הקנטוניסט הלך עמהם ללא חת, התייצב בגאון אל מול דוכן השופט, ונימק את מעשהו באומרו: "כחייל ותיק של כבוד הצאר, לא יכולתי לשתוק על ביזויו", כשלא אמרו את התפילה הקבועה לכבודו הנאמרת מדי שבת בשבת!! לכן הכיתי את הרב, שהרי הוא האחראי לכל סדרי בית הכנסת ולמתרחש בו.
שאל השופט בחומרה את 'הרב דמתא' – הרב מטעם: "מדוע אכן לא נאמרה התפילה?"
הצטדק ה'רב' באומרו, כי מקומו של הרב רחוק מן הבימה עליה נאמרת התפילה, וקרוב אל ארון הקודש, ועל כן הוא לא שת ליבו לזה.
מיד פסק השופט: "הקנטוניסט ש'קינא' לכבוד הצאר, עליו אין להשית כל עונש, וראוי הוא לשבח, ואילו הרב, יתכבד נא ויזיז את מקומו מקדמת בית הכנסת אל הספסל הסמוך לבימה, כדי שלא יקרה מקרה זה להבא בעיירה רוסאן"…