"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (במדבר כד ה).
"דבר אחר… מה טובו אהל שילה ובית עולמים" וכו' (רש"י).
סיפר הגאון רבי בן ציון מוצפי שליט"א: לפני כארבע מאות שנה חי גאון אדיר בשם רבי שלמה עדני זצ"ל, בעל 'מלאכת שלמה'. רבי שלמה חי בתימן, אך זכה לעלות לארץ ישראל ונקבר בחברון, בבית העלמין היהודי, במערה קטנה.
רבי שלמה סיפר שכמאה שנה לפניו חיו בתימן יהודים יקרים ותמימים. מרביתם עסקו לפרנסתם במלאכת הצורפות, בתכשיטים ובכלי כסף וזהב. באחד הימים התאספו כולם במחוז תעיז [מקום קבורתו של רבי שלום שבזי זצ"ל] ואמרו: חשקה נפשנו לעשות את המשכן.
מרב תאוותם הגדולה לכך, מצאו ארץ מישור, רחבה ענקית, והחליטו להקים בה את המשכן. הם פתחו ספרים ולמדו, ועשו ככל שידם מגעת. בדיוק בהתאם לצווי ה' – דוגמת ארון ה', עצי שטים מצופים זהב, כרובים, שלחן, ואפילו מנורה, על אף שיש בעיה הלכתית בעשיתה, כי לא הצליחו לעמוד בחשק הדבקות ובכיסופים להקב"ה.
לאחר מכן הביאו כמה נשים חכמות היודעות לרקום היטב, והן רקמו את כיסויי המשכן, ועוד אמנים היודעים לעשות את צורת המלקחים והמחתות. ממש כמו המשכן האמיתי בימי משה רבינו.
ביום סיום עבודתם הכריזו על יום שבתון. כל יהודי המקום הגיעו לשם, העמידו את המשכן על תילו, והחלו לצעוק אל ה' ולעמוד לפניו בתפילה.
כשסיימו את תפילת מנחה, באה לפתע רוח סערה, ולקחה עמה את כל הכלים עם המשכן, הכיסויים, האדנים והבריחים, שבבת אחת נעלמו ואינם.
עדין לא הגיעה שעת בנית בית המקדש השלישי, ואין הקב"ה רוצה במשכן!
מעניין לדעת כי בדיוק באותו אזור ישנה תופעת טבע ממגנטת, בדומה למשולש ברמודה, הגורמת לכל מטוס ליפול. עד עצם היום הזה לא פוענח סודו של מקום זה, ובינתיים נמנעים מטוסים בתימן לטוס מעליו.
(דורש ציון)