- מרן הוא בכור ולכן מסיים בערב פסח אחר שחרית מסכת, ואומר קטע מסוף המסכת (ומסביר קצת באופן שיבינו את הענין) ואח"כ שותה יין וטועם מעט.
בכל יום מימות השנה לומד מרן שבע או שמונה דפים מתלמוד בבלי, לפי סדר הש"ס, ובערב פסח מסיים כולא ש"ס, ויש להאריך הרבה בהנהגה זו שמעולם לא ביטלה גם כשהיה חולה וגם בימי שמחה וגם כשישב שבעה על הוריו או אשתו הרבנית – מיד כשקם מאבלותו (בבוקר), התיישב בהתמדה עצומה להשלים כל 'חובותיו' (כפי שהוא מכנה את סדריו אלו כחובותיו) כמו כן מסיים בערב פסח גם כל התלמוד ירושלמי, שולחן ערוך, רמב"ם, משנה ברורה, תנ"ך, זוהר (ועוד דברים שמסתיר בהצנע לכת).
- כשחל ער"פ בשבת מסים גם ביום ה' וגם ביום ו'.
עי' שו"ע סי' ת"ע ס"ב, וכן נהג אביו מרן הקה"י זצ"ל שהיה ג"כ בכור לאמו.
- בכל סיום מסכת במשך ימות השנה אינו מקבץ עשרה אנשים לקדיש. ואינו מקפיד לומר הדרן עלך "בלי נדר".
ואמר לי טעמו מפני שאין זה נדר אלא דרך בקשה.
- אומר אח"כ הערב נא וכו' וצאצאינו "וצאצאי צאצאינו" וכו' ואח"כ מתחיל משנה ראשונה ממסכת הבאה, ונוהג בכל סיום לשתות מעט יין. ופעמים אוכל מעט לכבוד המצווה.
ואומר לי טעמו כי אם לא ישתה בכל סיום מסכת לא יוכל לפטור עצמו בסיום של ערב פסח, כי אם פעמים אין עושה סיום מראה בכך שסיום מסכת אינה סעודת מצוה אצלו,
- כשלומד אבות דר"נ ומסכתות קטנות אין עושה סיום אחר כל מסכת רק אחרי מסכתא מזוזה (שהיא אחרונה) מסיים על הכל.
- במסכת מירושלמי שחסר ואין על כל המסכת (כגון מס' נדה) ועל מסכת תמיד, עושה אח"כ סיום כרגיל.
עי' בספר יומא טבא לרבנן פרק ב' סעיף ח'.
- על תנ"ך ומדרשים אינו עושה סיום ולא אומר הדרן, אמנם ראיתי כשגמר ללמוד תורת כהנים, אמר: הדרן עלך ספרא פר' ויקרא (היינו שאמר הדרן אחרי סיום פרשה).
ואמר לי טעמו דבגמ' שבת קי"ט א' מבואר שעשו סיום רק על גמרא, וכן הוא המנהג, ומה שפעמים אמר הדרן עלך וכו' א"ל טעמו כיון שזה רק תפילה מותר לומר זה , אמנם אינו חיוב, לכן לפעמים אומר אבל אבל לא תמיד.
- כשמסיים ד' חלקי שו"ע או כל הי"ד החזקה להרמב"ם שותה מעט יין ופעמים אומר ההדרן. ואמר לי שפעמים גם בסיום הספרי אומר ההדרן, כי הדרן הוא תפילה ואפשר לאומרה מתי שרוצים.
- כשלומד גמרא נזהר שלא לעצור בסוף פרק אלא אומר ג' פעמים הדרן עלך וכו' ומיד מתחיל משנה מפרק הבא.
וא"ל מקורו דאיתא בעובדיה (א' י"ד) ואל תעמוד על הפרק, ופירש"י מכאן שאסור להפסיק בק"ש בין פרק לפרק, והיינו שלא יעמוד בסוף ענין. מנהגו של רבינו ללמוד משניות טהרות קודם מסכת נדה, ואינו יודע טעמו. בסדר לימוד ש"ס הבבלי, ראיתי שלומד לפי סדר המשניות, דהיינו שאחרי פסחים שקלים לומד יומא, סוכה ביצה ואח"ז ר"ה.
- פעם אחת ראיתי שעשה סיום על מסכת פלונית בבלי וירושלמי יחד (שכידוע כן היה דרכו ללמוד במקביל את הגמרא של בבלי עם ירושלמי) ושאלתי אותו מה טעם אין עושה כל אחד בנפרד וענה כי למד אותם יחד בזה אחר זה לכן גם הסיום עשה בבת אחת בזה אחר זה. שאלו את רבינו מדוע הוא לומד עדיות ומסכתות קטנות אחרי מכות וענה כי זה שייך לזה ולא זכינו להבין טעמו.
(מתוך הספר אלא ד' אמות של הלכה בלבד – הנהגות מרן שר התורה רבי חיים קניבסקי שליט"א)