"אשה ריח ניחוח לה'" (ויקרא א ט)
שנינו במשנה: "נאמר בעולת בהמה 'אשה ריח ניחוח', ובעולת עוף 'אשה ריח ניחוח', ובמנחה 'אשה ריח ניחוח', לומר לך: אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים".
זו הנקודה, והיא התכלית: "שיכוון לבו לשמים".
תשמעו סיפור כיצד נראה "יכוון לבו לשמים".
בהיותי באמריקה, הצטרף אלי לעזרתי יהודי חשוב. הוא הרבה להתחסד אתי. נסע עמי עד סן פרנסיסקו, וגם לפיטסבורג ולעוד מקומות. הוא היה מקורב גדול לרבי מבאבוב זצ"ל. וסיפר לי, כי במשך השנים שם לב לדבר מעניין: כל יום בקביעות, כאילו חוק ולא יעבור, אחרי הצהרים בשעות ארבע-חמש, הגבאים מניחים לפני האדמו"ר כמה עוגיות פשוטות, 'קיכלעך'. הרבי מברך עליהן ברכת מזונות, ואחרי האכילה מברך על המחיה.
כיצד הבחינו בקביעות זו של אכילת העוגיות? כי פעם אחת קרה שאמרו לו – אין 'קיכלעך', אולי נביא תחתם תפוחים? אמר הרבי: "לא, אני רוצה את הקיכלעך"… לא היה ברור מה המטרה שלו בעוגיות הללו. הרבי לא ביאר מעולם מה כוונתו באכילת העוגיות.
אבל כמה זמן צדיקים יכולים להסתיר את המעשים הטובים?
היה זה חודשים ספורים לפני פטירתו לשמי רום. אחד מבאי הבית תפס אומץ ושאל אותו: רב'ה, מה זה הקיכלעך האלה? מה הסיפור עם העוגיות הללו?"
השיב הרבי: "הברכה היחידה שאומרים בה 'ונברכך עליה בקדושה ובטהרה' היא ברכת 'מעין שלוש'. לא בברכת המזון, לא בבורא נפשות, רק ב'מעין שלוש' אנו אומרים ומבקשים 'ונברכך עליה בקדושה ובטהרה'. ואינני יכול לעבור יום אחד בלי לומר להקב"ה ולבקש – 'ונברכך עליה בקדושה ובטהרה'".
כמה צריכים אנו חיזוק בזה, כמה עלינו לשעבד את הלב לברכות ולתפילות!
אנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום, צריך לראות שלא נכנסים ל'מלומדה'. צריך חיזוק.
כאן המקום להעיר: פעמים רבות אדם נכנס לביקור אצל חברים, בני משפחה, או שנמצא בבית לבדו, הוא טועם ואוכל חתיכת עוגה שהגישו לו, ביסקוויט וכדומה. באמצע אכילתו או בסיום אכילתו, הוא נכנס לשיח עם מישהו, מדבר ומשוחח, לפעמים שיחה מאד רצינית, מדבר, ושוכח לברך 'על המחיה'. קורה, הרבה פעמים.
או בהבדלה: עושים הבדלה, ואחרי הבדלה עסוקים מיד בדבר אחר, כגון שמביאים הדס או נר לברך עליהם, או שאומרים זה לזה "שבוע טוב", ושוכחים לברך "על הגפן", מפסידים את הברכה, וברכת 'מעין שלוש' היא ספק דאורייתא!
מה יש לעשות כדי לא להיכשל? להתרגל מיד בסיום אכילת המזונות, לומר ברכת 'על המחיה'. לפני הכל לברך, אחר כך בבקשה, תכנס לשיחה כחפצך, גם בברכת 'אשר יצר' פעמים רבות קורה כעין זה: הוא שוכח.
הערה נוספת לגבי אכילת מזונות: באים להתארח, לבקר בבית ידיד או משפחה, המארח מניח על השולחן מגש עם מזונות. הלא כולנו בעלי נימוס, דרך ארך, לכן קורה שנוטלים חתיכה קטנה מפני הנימוס, אומרים ברכה ראשונה ובכך מסתפקים.
אם נשאל את המתארח: האם בחתיכה יש כזית? האם אתה בטוח שאין בה שכזית? הוא ישיב: "באמת אני לא יודע…".
אם ככה, מה קורה אתך, מה אתה עושה?! אם יש בחתיכה כזית ולא תברך ברכה אחרונה, לא טוב. ואם אין בה כזית ותברך – ברכה לבטלה!
לכן אין בררה, אל תתבייש, טול כזית ברווח ואל תכניס את עצמך לספקות. כי יש דעות שכזית זה קטן מאד – לחומרא, ויש דעות לאידך גיסא.
"ונברכך עליה בקדושה ובטהרה" – שכך תהיינה הברכות שלנו, בקדושה ובטהרה.
"ריח ניחוח לה'" – ובלבד שיכוון לבו לשמים.
(הגה"צ רבי ראובן קרלנשטיין, 'יחי ראובן')