מניין שאין יוצאים ידי חובה בציצית גזולה? │ ומה הדין בחוטי ציצית גזולים לאחר ייאוש?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות 'ציצית' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א', סימן י"א סעיף ו' – ז']
חוטי ציצית גזולים
צריך שהציצית תהיה שלכם, שנאמר 'ועשו להם', משלהם, ולכן, ציצית גזולה, פסולה, ואפילו אם אינה גזולה ממש, אלא אדם קנה חוטי ציצית מהמוכר בהקפה, והוא רואה שהמוכר צריך את הכסף והוא לחוץ עליו, והקונה אינו רוצה לשלם לו, באופן כזה, הקונה לא קנה את הציצית, כיוון שרואים שהמוכר מקפיד על התשלום, ולכן לא יוצא בזה ידי חובה משום שזה אינו שלכם, ומסתפק הביאור הלכה, באדם שגזל חוטי ציצית והטיל אותם בבגד, ולאחר מכן שילם לנגזל את דמי הציצית, האם למפרע יצא בזה ידי חובה, כיוון שסוף סוף הציציות קנויות לו, או שצריך 'ועשו להם', שבשעת העשייה זה יהיה שלכם, ולא יועיל למפרע מה שאחר כך משלם לו.
צמר גזול
אדם שגזל צמר ועשה ממנו חוטים, יוצא בזה ידי חובת ציצית, משום שיש כאן ייאוש ושינוי השם, שהרי קודם לכן זה היה צמר, ועכשיו זה חוטים, והמגן אברהם אומר עוד יותר, שיש כאן שינוי מעשה, ודן הביאור הלכה, האם זה שינוי מעשה בגלל הליבון, או מחמת הטוויה של החוטים, ובכל זאת כתוב כאן, שאף על פי שאם גזל צמר ועשה ממנו חוטים הדין הוא שהוא קונה את זה ויוצא בזה ידי חובת ציצית, בכל זאת לא יעשה זאת לכתחילה, משום שזו מצוה הבאה בעבירה, שואל הביאור הלכה, זה לא נקרא מצוה הבאה בעבירה, אלא מצוה הבאה בעבירה זה רק כאשר המצוה היא בעבירה עצמה, והרי כאן העבירה הייתה לפני המצוה, משום שקודם כל לקח את הצמר ועשה ממנו חוטים ואז זכה בזה, ולאחר מכן עשה את המצוה ? ומבאר הביאור הלכה, שמאחר וטוויית החוטים היא חלק ממצות ציצית, שהרי צריך שהיא תהיה לשמה, ומכיוון שבטוויה נגרם שינוי השם ושינוי מעשה, זה נחשב למצוה הבאה בעבירה, ובכל מקרה, אין צריך להגיע לזה, כי יש כאן בעיה אחרת של הברכה, שמכיוון שאי אפשר לברך על זה משום שלא ראוי להזכיר שם שמים על כזאת ציצית, לכן לא ראוי לעשות ציצית בצורה הזאת.
חוטי ציצית גזולים לאחר ייאוש
דן המשנה ברורה באדם שגזל חוטי ציצית ומכרם לאדם אחר לאחר ייאוש, מצד אחד, ביחס לקונה הבעלים התייאשו, ויש כאן שינוי רשות, ואם כן, ייתכן שאפילו לברך על זה מותר לו, כיוון שביחס אליו אין כאן שום עבירה, שהרי הגזלן הראשון הוא עשה את העבירה, והקונה השני זה לאחר ייאוש ושינוי רשות, אז אולי גם לברך הוא יכול.
ציצית שאולה
אדם השואל מחברו חוטי ציצית, אז אם זה היה נידון כשאילה, היה בזה בעיה משום שזה לא שלו, אבל זה נידון כהלוואה, וההבדל בין שאילה להלוואה הוא, שכאשר אדם שואל כלי מחברו, הוא צריך להחזיר לו את אותו כלי, וממילא זה לא של השואל, אלא של המשאיל, אבל הלוואה, אדם לא צריך להחזיר את אותו הדבר, אלא מחזיר משהו אחר, וממילא אם לווה כסף או פירות מחברו, זה של הלווה, אם כך, זה מה שכתב השולחן ערוך 'חוטים שאולים', והכוונה להלוואה, כי מסתמא הוא לא רוצה שיחזיר לו את אותם חוטים כמו שהם, אלא הוא יכול להחזיר לו אפילו חוטים אחרים, וממילא זה נידון כהלוואה, ואין בעיה לצאת בזה ידי חובה, וכן, אפילו השואל מחברו חוטים מתוקנים, מסתבר שהוא שאל את זה ממנו כדי להטיל אותם בטלית שלו, ומסתבר שחברו נתן לו אותם באופן כזה שהוא ייצא בזה ידי חובה, דהיינו במתנה על מנת להחזיר שבזה יוצאים ידי חובה.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א