הרה"ח פנחס ביכלר / כנגן המנגן
שיר מפורסם ישנו הבא לתאר את ערך התורה, ומושר בשפת האידיש בלחן מרומם וסוחף כאחד, ואלו הן מילותיו המוכרות לכולנו:
"עוֹלָם הַבָּא אִיז אַ' גוּטֶע זַאך,
לֶעהרְנֶן תּוֹרָה אִיז אַ' בֶּעסֶער זַאך,
וַארְפְט אַווֶעק יֶעְדְן יָאך,
לֶעהְרְנֶן תּוֹרָה נָאך אוּן נָאך,
עוֹלָם הַבָּא אִיז אַ' גוּטֶע זַאך…".
ובתרגום מאידיש: העולם הבא הוא דבר טוב, אבל לימוד התורה הוא טוב יותר, יש לעזוב כל דבר, בכדי ללמוד תורה עוד ועוד, עולם הבא הוא דבר טוב.
למקור הלחן ומילות השיר נלווה סיפור מרטיט. היה זה בי"ט תשרי תקנ"ח, בהיכלה הגדול של ישיבת וואלוז'ין, פרוכת ארון הקודש הוסרה, ומכל זווית בהיכל נשמעו קולות השבר, הבכי והיגון, על סילוקו של מעוז ומגדול רבינו הגר"א מוילנא זי"ע. קולות הבכי שנשמעו ברמה סחפו את ההמונים שנקבצו ובאו להלוויתו של מורם ורבם הנערץ, ובכללם אף גדולי תלמידיו.
משהגיע למקום תלמידו המובהק ראש הישיבה הגאון רבי חיים מוואלוז'ין זי"ע, והבחין בקולות הנהי והבכי שהדהדו בחלל בית המדרש, לא נחה דעתו מכך, "הן נמצאים אנו בעיצומם של ימי המועד בחג הסוכות, החג היחיד שבו נצטוינו 'ושמחת בחגך', וכאן הנהי והדמעות הרותחות שולטות בכל פינה" אמר.
הוא עלה אל הבימה, והחל לדבר בקולו הייחודי, אודות מהות ימי החג שניתנו לשמוח בהם, אך בד בבד לא ניתן להתעלם כי מצויים אנו ברגעי צרה קשה מנשוא. לכך החל רבי חיים לתאר בערגה מהו העולם הבא, איזה טוב צפון בו לכל המבקשים בקרבת ה', ובתיאורים סוחפים ומרתקים החל לתאר אודות המלאכים וגדולי הדורות מכל התקופות היוצאים בצהלה לקבל את מרנא הגאון מוילנא לחדוותם, כשהוא מתאר מהו ייחודיותו של עולם הבא על כל מעלותיו…
ואז שאג רבי חיים בקול ניחר – רבותי, ככל שחוזים אנו מהו הטוב שיש בעולם הבא הצפון לצדיקים, רגע אחד של לימוד התורה בעולם הזה שווה יותר מכל חיי העולם הבא הללו, ואנו שנותרנו בשמחתנו בהאי עלמא, עלינו להתחזק בתורה, וליהנות מזיו התורה, שבכל רגע מהתעסקותנו בה זוכים אנו יותר מכל המתואר על הטוב הצפון בעולם הבא.
או אז, הלחין רבי חיים את הניגון המרטיט על מילות השיר הללו, שעולם הבא זה דבר טוב, אבל לימוד התורה הוא דבר טוב יותר, "בואו נעזוב כל דבר ורק נלמד עוד ועוד", קרא רבי חיים בשיר הסוחף, "וכך נזכה גם לטוב המיוחל לנו בעולם הבא…".
(כנגן המנגן – המבשר קהילות)