סיפר מגיד המישרים הג"ר אליעזר טורק שליט"א:
אספר סיפור מאלף ששמעתי מבניו של הגאון רבי אפרים זרח זלזניק זצ"ל, אודות מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, בעל 'אבן האזל', כדי להמחיש עד היכן הגיעו השאיפות וההשתוקקות אצל גדולי עולם, חכמי התורה:
כידוע, מעודו סבל רבי איסר זלמן מחולשה ותשישות, ובשנים בהן התגורר בארץ ישראל הקור והצינה הירושלמים היו מסוכנים עבורו, ולכך אסרו עליו הרופאים לישון בסוכה. רבי איסר זלמן בירר במקורות ההלכה, והסיק כי יש לו דין של חולה ומצטער ולכן פטור הוא מן הסוכה.
והנה, בשנה אחת, בעיצומו של החג פנה רבי איסר זלמן אל נאמן ביתו, הגאון רבי יצחק זלזניק זצ"ל, והביע בפניו את משאלת לבבו: "יש לי חשק לברר שוב מחדש במקורות ההלכה אם אני אכן פטור עדיין משינה בסוכה".
רבי יצחק השתומם למשמע הבקשה, ושאל את רבו ביראת הכבוד: "רבינו! מה מקום יש כעת לעיין שוב בהלכה זו, הרי בשעתו כבר ביררתם את ההלכה מכל היבטיה, והסקתם ברורות כי הינכם פטורים מלישון בסוכה?".
"אכן, צודק אתה", השיב רבי איסר זלמן לרבי יצחק, "בעבר כבר הגעתי למסקנא ברורה כי לפי מצב בריאותי אני פטור מלישון בסוכה. תשאל – מה השתנה היום? מדוע אני חפץ שוב לעיין בדבר? אומר לך: היום נכנס לכאן אחיך רבי אפרים, ודיבר בהתלהבות גדולה אודות חג הסוכות ומצוותיו הנשגבות. דיבוריו עוררו בי שאיפה והשתוקקות גדולה לישון בסוכה, ועוררו בי מחשבה שניה אודות ההיתר ההלכתי אליו הגעתי בשעתו".
ואכן, במשך דקות ארוכות ישבו רבי איסר זלמן ותלמידו רבי יצחק, ובדקו מחדש את שורשי ההלכה, והגיעו למסקנא כי הפטור שלו לישון בסוכה נשאר בתוקפו, ורק אז נחה דעתו.
למה הדבר דומה? לאדם שרואה את חברו יושב ומתענג על מנת אוכל משובחת, ברצונו ושלא ברצונו ריח התבשילים מתפשט בחדר וחודר לאפו. אז הוא מתגרה מהאוכל ומתאווה גם כן לטעום ממנו, ומבקש מהמלצר להגיש לו את אותה מנה… מדוע? כי האוכל מדבר אליו, וכאשר הוא רואה אדם אחר שנהנה ממנו הוא רוצה גם כן למלא את סיפוקו באותה הנאה. זוהי תופעה טבעית ונורמלית.
כך, להבדיל אלף אלפי הבדלות, רבי איסר זלמן ראה אדם שכל כולו אושר ועליזות מהמצוה, כל ישותו אומרת שמחה מהמצוה, והוא לא עמד בזה. הוא התאווה גם כן להיות חלק מאותה מצוה.
כל אחד ומה שמדבר אליו; אדם שמדבר אליו אוכל מתגרה מאוכל, ואילו אדם שהרוחניות מדברת אליו – תורה ומצוות, מאוד סביר ונורמלי שהוא יתאווה ויתגרה מהמצוה.
רבי איסר זלמן הסתובב בעולמו כל ימיו עם תחושת רעב וצימאון כיצד להתחדש, להתרומם ולהתקדם הלאה בעבודת השם. הוא אף פעם לא הסתפק בהשגות כבירות שהשיג, וכשם שכאשר באים עם אוכל ושתיה ליד אדם רעב וצמא, המראה לכשעצמו מגביר את תחושות הרעב והצמא פי כמה וכמה משחש קודם. כך כשמגיע אדם ומדבר על ידו בהתרגשות ובלהט על גודל מצות סוכה, מגביר זה אצלו את הצימאון, השאיפה והתשוקה, ונפשו כלה לקיים את המצוה. אך נאלץ שוב לקבל את המסקנא המצערת מבחינתו, כי הדבר מהוה עבורו פיקוח נפש, והוא פטור מלקיימה.
זהו הצימאון הגדול שהורגש אצל גדולי התורה, ועל ידו זכו לכל מעלותיהם!
('מתוך ספרי 'ואוצרותיהם אמלא)