סיפר הגה"צ רבי יצחק קולדצקי שליט"א, כפי שמובא בספר אוצרותיו הנפלא 'לעשות רצונך':
בספר הנפלא שיצא לאחרונה על בנו של הרב מבריסק, ראש הישיבה רבי משולם דוד סאלאווייצ'יק זצ"ל מוזכר בדרך-אגב המעשה הבא:
זמן-מה לפני חג הסוכות באחת השנים פגש הרב מבריסק את האדמו"ר ה'בית ישראל' מגור זצ"ל בעת הליכתו היומית הקבועה ברחוב דוד ילין. הרבי פנה אל הרב ושאל: "איהר דארפט האבן אפשר אן אתרוג" ["שמא זקוק מר לאתרוג?"] והרב השיב: "א ודאי", ואחר-כך הוסיף: "שיקט דאס מיט חיים" ["תשלח אותו עם חיים"]. היה זה בתקופה שבה שהה בנו של הרב, רבי חיים זצ"ל, בחדר בישיבת 'שפת אמת' בשל מצבו הבריאותי, והרב התכוון שיוכל לשלוח את האתרוג עם בנו.
אך כששלח הרבי מגור לחפש ולקרוא לרבי חיים, לא מצאו אותו במשך יום או יומיים, ולפיכך הציע אחד ממקורבי הרבי מדמויות ההוד בחסידות גור, רבי יעקב קוז'ליק זצ"ל, שאף היה נכנס ויוצא מידי פעם בבית הרב מבריסק, שהוא זה שילך ויביא לרב את האתרוג. אולם ה'בית ישראל' השיבו שאם הרב מבריסק אמר לשלוח לו באמצעות בנו חיים, ומילותיו הלא מדודות ושקולות, יש לעשות כדבריו. עם זאת הוסיף ואמר לרבי יעקב כי יש לו עצה: שילך לבית הרב כשהאתרוג בתוך סל או עטיפה וישאל את הרב האם רצונו שהשליח יהיה חיים דווקא, או חיים לאו דוקא. אם יאמר שאין חובה שבנו חיים בדווקא יהיה השליח, יוציא את האתרוג וימסור לו. ואם רצונו בבנו דווקא, יחזור לבית הרבי עד אשר חיים יימצא.
ויהי בבואו אל בית הרב כשהאתרוג מוסתר מאחורי גבו פתח לו הרב בעצמו את הדלת ושאל למבוקשו. רבי יעקב הציג את עצמו ואמר כי הרבי מגור שואל: "חיים דוקא אדער חיים לאו דוקא?", נתן בו הרב את עיניו והשיב: "חיים דוקא!". השליח נפנה ממנו לשלום ונפנה לאחוריו כשהאתרוג אחורי גבו כשמבלי משים זוקף הוא את גבותיו כתמה מאי נפקא מינא מיהו השליח מהרבי אל הרב?
הרב מבריסק, שלא נעלם מעיניו החודרות כל מנוד-ראש, הבחין בדבר ואמר לו: "קומט, קומט אהער" ["קרב נא לכאן"]. רואה אני כי אינך מבין; הבה ואסביר לך את טעמי. בני חיים אינו גר בדרך כלל בבית, אבל בימי החג הוא יהיה עמנו. כשיראה את האתרוגים שעל השולחן לבטח ישאל מה טיבו ומינו של כל אחד מהם ומהיכן מקורו. על האחד אומר לו שקיבלתי מה'חזון איש', השני מרבי משה סאלאווייציק משוויץ וכן הלאה. וכאשר ישאל על האתרוג הזה מנין הוא ואומר לו כי הוא מאת הרבי מגור, יתפלא ויתמה מדוע לא נשלח האתרוג באמצעותו? ובטעות הוא עלול להסיק שלא סומכים עליו ועלול לבוא לחלישות-הדעת.
ככל שהידר הרב מבריסק אחרי ארבעת המינים וייקר את המצווה לדקדוקיה ופרטותיה, הוא חידד לא-פחות את הרגישות שלו לבני האדם.