סיפר מגיד המישרים הג"ר אליעזר טורק שליט"א:
אבי מורי שליט"א סיפר לי, כי פעם עבר בליל הושענא רבא סמוך לביתו של ה'חזון איש', ושמע קול שירה בוקע מתוכו, היו הם ניגונים של שמחת בית השואבה. כשנכנס פנימה נודע לו פשר הענין:
חג הסוכות כידוע היה נחוג אצל ה'חזון איש' בשמחה יתירה. כל לילה לאחר תפילת מעריב נכנסו המתפללים והאורחים לסוכה, ושרו ורקדו בערך כעשרים דקות, וה'חזון איש' היה שרוי באותו הזמן בשמחה עצומה, ממש יצא מגדרו מרוב שמחה.
באי הבית סיפרו כי מרוב שמחה לפעמים היה ה'חזון איש' מגביה כסא ותופסו בשני רגליו, וגיסו מרן ה'סטייפלער' זצ"ל תפס בשני רגליו הנוספים, וכך רקדו עם הכסא הריק, כדי לשמח את הציבור ולרומם טפח מעל הקרקע…
והנה באותה שנה, כמה ימים קודם לכן, בעיצומו של חג הסוכות, הטיל ה'חזון איש' על מספר אברכים לבצע שליחות חשובה של הצלת ילדי ישראל, לרשום תלמידים מבתים רחוקים ופושרים למוסדות 'החינוך העצמאי'. בליל הושענא רבא נודע ל'חזון איש' כי מרוב טירדה לא הספיק אחד האברכים להשתתף שום ערב בשמחת בית השואבה המיוחדת שהתקיימה החג בביתו.
מיד הוציא ה'חזון איש' בקבוק יין, קרא לכל הנמצאים בבית, והחלו לשמוח, לשיר ולרקוד לכבודו של אותו אברך, אשר בגלל השליחות שהוטלה עליו, לא הספיק להגיע שום יום לשמחת החג.
זו היתה פשר השמחה בליל הושענא רבא בסוכת ה'חזון איש'. מחשבה טהורה וזכה לכבוד הזולת. "זה היה החינוך בבית ה'חזון איש'" – הפטיר אבא.
מידה מופלאה זו, להיזהר בכבוד כל אדם, ראו בכל צעד ושעל, גם אצל גיסו הגדול של ה'חזון איש', מרן 'הסטייפלער' זצ"ל.
שמעתי פעם מהגאון רבי חיים קלופט שליט"א, ראש ישיבת 'חזון יחזקאל', כי שנה אחת הלך יחד עם סב אשתו, מרן ה'סטייפלער' זצ"ל, ובנו מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי זצ"ל, לרכוש לולב בחנות מסויימת ברחוב רבי עקיבא בבני ברק.
ה'סטייפלער' עמד בחנות ועיין בכובד ראש בלולבים שהוצעו למכירה, אך לא היה מרוצה מטיב הסחורה, ותכנן להמשיך הלאה לחנות אחרת. אולם לפני שיצא לקח הדס מאחד הדוכנים, ומבלי לבדוק את טיבו וכשרותו, ניגש אל המוכר, שילם לו את מחירו ויצא.
שאלו הנכד: "לאיזה צורך קנה כאן הסבא הדס זה". השיבו ה'סטייפלער': "הרי אם עמד כאן אדם מן הצד וראה אותי נכנס לחנות, שוהה בו זמן ממושך ועוזב אותו בלי לקנות דבר, בטח הוא ירנן ויאמר: כל הסחורה בחנות הזאת פסולה, הרב קנייבסקי עיין בסחורה, לא מצא דבר, ויצא בידים ריקניות', בכך אגרום בעקיפין נזק לחנות".
עוד מספר רבי חיים קלופט, כי בשנה אחת שלח לו גיסו הגאון רבי שמואל אביגדור פייבלזון שליט"א, מחשובי מרביצי התורה בצפת, אגודת הדסים מהודרים עבורו ועבור סבו ה'סטייפלער'.
כאשר הביא רבי חיים את ההדסים ל'סטייפלער', התעניין ה'סטייפלער' ושאל: "חיים?! כבר בחרת עבורך הדסים?!". רבי חיים התחמק מלהשיב באופן ברור, ובשל כך היה ה'סטייפלער' בטוח כי רבי חיים כבר הניח לעצמו הדסים בצד, והתיישב במקומו והחל לבחור שלושה הדסים מהודרים ואגדם בלולבו.
לאחר שסיים ה'סטייפלער' לבחור לעצמו את ההדסים שמצאו חן בעיניו, החל רבי חיים לעיין בדקדוק בהדסים הנותרים, ומכך הבין ה'סטייפלער' כי רבי חיים עדיין לא בחר לעצמו הדסים. מיד העניק לו ה'סטייפלער' את לולבו עם ההדסים שאגד עימו במתנה, והחל לעיין שוב בהדסים שנותרו.
רבי חיים התחנן והפציר בסבו, כי עבורו זו השמחה הכי גדולה לתת לסבא לבחור ראשון, ולכן הביאם לכאן. אך ה'סטייפלער' לא קיבל את הדברים ונשאר עיקש בדעתו. הוא לא הסכים בשום אופן לקבל חזרה את הלולב וההדסים. "הלוא אתה טרחת בשביל זה, השתדלת ודאגת שההדסים יבואו הנה. אם כן לך שייכת זכות הבחירה ראשון…" – הטעים את פשר עקשנותו.
זהו אפס קצה של זהירותו הנוראה של איש האלוקים מרן ה'סטייפלער' זצ"ל בבין אדם לחבירו ובכבוד הזולת. מרעיש!
('מתוך ספרי 'ואוצרותיהם אמלא)