‏"רבי", ניגש רב החובל אל רבי אליעזר ואמר לו בדמעות, הספינה עומדת להתפרק ולטבוע במצולות יחד עם כל נוסעיה. אנא! התפלל שתשקוט הסערה ותנצל נפשנו! "האם כבר האיר השחר?" השיב לו רבי אליעזר בשאלה.

הרב אברהם פוקס

וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא (ל יג)

מסופר על הגאון רבי אליעזר רוקח מאמסטרדם בעל ה'מעשה רוקח', שכיהן כרב במספר ערים, והאחרונה שבהן לפני עלייתו לארץ ישראל היתה אמסטרדם, ומכאן שמו. לפני פחות משלוש מאות שנה עלה לארץ ישראל, וכדרכם באותם ימים הפליג בספינה לשם כך. אל הספינה עלה כבר בראשית חודש אלול, על מנת להגיע לארץ ישראל ולעשות בה את חגי תשרי, אך הדרך לא האירה פנים, ובשל סערות הים נעשתה הדרך איטית יותר. רבי אליעזר הבין שאת ראש השנה הוא לא יעשה בבית הכנסת, אלא על סיפונה של האנייה, והחל להתכונן לשם כך.

שופר היה באמתחתו, וכך גם שאר הדברים הנצרכים לחג. את תפילת ליל החג התפלל בהתרוממות נפלאה בבטן האנייה, וכך גם את סעודת החג. באמצע הלילה, כאשר מרבית הנוסעים כבר עלו על מיטתם ונמו את שנתם, החלה לנשב בים רוח סערה נוראה, סערה כזאת שטרם עברה עליהם משעלו על האנייה. גלי הים געשו ורגשו והתרוממו לגובה רב והתנפצו על הספינה ברעש מחריד. הנוסעים כולם התעוררו משנתם והיו באימה נוראה, הכול הרגישו מהו "ומי במים".

‏"רבי", ניגש רב החובל אל רבי אליעזר ואמר לו בדמעות, הספינה עומדת להתפרק ולטבוע במצולות יחד עם כל נוסעיה. אנא! התפלל לרבונו של עולם שתשקוט הסערה ותנצל נפשנו! "האם כבר האיר השחר?" השיב לו רבי אליעזר בשאלה. רב החובל הסתכל ברב במבט תמה, כאומר מה עניין השחר לסערה העומדת להטביענו, והשיב לו: כן רבי, לפני רגעים מספר עלה השחר.

ה'מעשה רוקח' לא התמהמה. הוא מיד לקח את שופרו, עלה אל הסיפון, בירך את הברכות ותקע בשופר, ולהפתעת כל הסובבים אותו, ברגע שהחל לתקוע בשופר שככה לה הסערה, והים נהפך לשקט, ללא קצהו של גל שנראה באופק.

רב החובל ושאר הנוסעים, שראו את הנס שחולל הרב, הודו לו בדמעות על הצלתם. בחול המועד סוכות הגיעו לארץ ישראל, והוא התמנה ל"נשיא ארץ ישראל". רבי אליעזר התגורר בצפת, ולאחר כשנה נפטר ונקבר במערה בבית החיים שבצפת.

כשהיה מספר זאת הרה"ק רבי שמחה בונים מפרשיסחא זצ"ל, היה מוסיף ואומר: אל לנו לחשוב שתקע בשופר כסגולה נגד הסערה והשתמש במצווה כקמיע בפניה, אלא כששמע מרב החובל שהספינה עומדת לטבוע, רץ לחטוף עוד מצווה בטרם ימות; ראה הקדוש ברוך הוא את מסירות הנפש למצוות, והכריע את דינו לחיים.

כשהגיע רבי זאב לתקיעות, החל לחפש את דף הנייר ונחרד לראות שהוא איננו עמו. הדבר גרם לו שברון לב, שכן מתוך כך שסמך על הרשימות לא שינן כראוי את הכוונות, ועתה לא ידע מה לכוון.

כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ (ל יד)

בספר 'יהלומים של שבת' מסופר על הבעש"ט, שהורה פעם לתלמידו רבי זאב קיציס ללמוד את הכוונות של תקיעת שופר, כי ברצונו שהוא יהיה התוקע בבית מדרשו. למד רבי זאב את הכוונות, ומאחר שמדובר בהרבה כוונות שיש בהן פרטים רבים, רשם אותן על דף נייר שהניחו בכיס בגדו, כדי שיוכל להביט ברשימות הללו בעת התקיעות. לא מצא הדבר חן בעיני הבעש"ט, ומן השמים גרמו לכך שגיליון הנייר יאבד.

כשהגיע רבי זאב לתקיעות, החל לחפש את דף הנייר ונחרד לראות שהוא איננו עמו. הדבר גרם לו שברון לב, שכן מתוך כך שסמך על הרשימות לא שינן כראוי את הכוונות, ועתה לא ידע מה לכוון. מתוך כאב לב ומרירות עצומה פרץ בבכי מר, ונאלץ לסדר את התקיעות בלי שום כוונות.

אחרי התפילה אמר לו הבעש"ט: בהיכל המלך יש הרבה חדרים והיכלות, ויש מפתחות שונים לכל דלת, אך באמצעות גרזן ניתן לפתוח את כל השערים. הכוונות הינן המפתחות לשערים של מעלה, ולכל שער והיכל דרושה כוונה אחרת; אולם הלב הנשבר הוא הגרזן החזק, הפותח את כל השערים כולם.

לפני תקיעת שופר קרא לו הרה"ק ואמר לו ללכת לחולה אחד לשמשו. הצטער רבי יחיאל מאיר שלא ישמע את התפילות מפי רבו, ובעיקר את התקיעות, אבל לא יכול היה לסרב לבקשה.

לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו (ל טז)

בספר 'אדמו"רי בעלז' (חלק ג) מסופר על אחד מחסידי המהרי"ד מבעלזא, ר' יחיאל מאיר פלדינגר ממונקץ' שמו, שהיה בראש השנה אצל רבו. לפני תקיעת שופר קרא לו הרה"ק ואמר לו ללכת לחולה אחד לשמשו. הצטער רבי יחיאל מאיר שלא ישמע את התפילות מפי רבו, ובעיקר את התקיעות, אבל לא יכול היה לסרב לבקשה.

אחרי התפילה קרא לו המהרי"ד לחדרו ואמר לו: היום קיימת מצווה גדולה של ביקור חולים, ואני רוצה שיהיה לי חלק במצווה זאת… אחר כך לקח שופר ותקע בפניו.

אורחים שזו להם השנה הראשונה הופתעו לגלות כי הגאון הגדול, רבן של ישראל, עוסק בכל רגע פנוי לאורך כל היום באמירת תהלים. "והלא כבוד הרב יכול לעסוק בסוגיות חמורות בגמרא בעיון ובעמקות, מדוע הרב עוסק כל היום כולו אך ורק באמירת תהלים?"

כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ (ל כ)

ב'פניני פרשת השבוע' מסופר: יום ראש השנה, בבית מדרשו של הרב מבריסק, הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק זצ"ל. מקורביו כבר הורגלו בכך, אך אורחים שזו להם השנה הראשונה הופתעו לגלות כי הגאון הגדול, רבן של ישראל, עוסק בכל רגע פנוי לאורך כל היום באמירת תהלים. "והלא כבוד הרב יכול לעסוק בסוגיות חמורות בגמרא בעיון ובעמקות, מדוע הרב עוסק כל היום כולו אך ורק באמירת תהלים?" שאל הגאון מחרקוב זצ"ל.

השיב לו הרב מבריסק: "ראה נא. בראש השנה, העולם כולו מתאפס, כל יצורי אנוש חוזרים לרגעי הבראשית, שבהם אין להם לא עושר ולא נכסים, אפס ידיעות ואפס אמצעים. באותם רגעים כל אחד מחפש להתחיל לרכוש לעצמו ידע חדש, להתחיל לקנות נכסים חדשים; ולפיכך גם אני בצעירותי הייתי עוסק בתורה במשך ימי ראש השנה, כדי לקנות נכסים תורניים חדשים בשנה החדשה.

‏"אחר כך גיליתי", הוסיף הרב מבריסק, "שלמעשה, תוך כדי העיסוק בתורה מתבזבזים רגעים קטנים, זעיר פה וזעיר שם. פעמים אני צריך לדפדף, או לקום מהכיסא להביא ספר; לפעמים שואלים אותי שאלות, ואז אני ממתין לרגע. אך ביום ראש השנה אין רגע לבזבז, אי אפשר לוותר על אף שנייה, וזה אפשרי רק באמירה רציפה של תהלים, בלי לאבד אף רגע!"

חסיד גור, בקי בחצי ש"ס, חלף על פני האדמו"ר בערב ראש השנה ופניו נפולות בכאב: "אין לי אפשרות להתפלל בבית המדרש, לא ביום הראשון ולא ביום השני. יום הולדת החמישים שלי הוא ביום טוב השני של ראש השנה"

בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם (לא ב)

בעבר הובא ב'יתד נאמן' מעשה שאירע לקראת הימים הנוראים, בשנה שלאחר הכתרתו של האדמו"ר בעל 'פני מנחם' זצוק"ל לרבם של חסידי גור. באותה שנה, הסתמן מחסור כבד במקומות תפילה בבית המדרש של גור בירושלים. הכינו אפוא מפלס ענק מתחת לבית המדרש, ובו מקומות לאלפים, ופרצו חור בתחתית בית המדרש ליד רגלי החזן.

למען הסדר והשקט הוחלט, כי ביום הראשון של ראש השנה יתפללו בקומת בית המדרש המתפללים המבוגרים מגיל חמישים ומעלה, ומתחת לבית המדרש יתפללו הצעירים; ואילו ביום השני יתחלפו, המבוגרים מגיל חמישים יתפללו בקומה התחתונה, והצעירים יהיו בתוך בית המדרש.

חסיד גור, בקי בחצי ש"ס, חלף על פני האדמו"ר בערב ראש השנה ופניו נפולות בכאב: "אין לי אפשרות להתפלל בבית המדרש, לא ביום הראשון ולא ביום השני. יום הולדת החמישים שלי הוא ביום טוב השני של ראש השנה, ונמצא שביום הראשון אינני נכנס לבית המדרש כיוון שאני לפני גיל חמישים, וביום השני גם כן אצטרך להתפלל בקומה התחתונה, כיוון שאני בן חמישים. מה אעשה?"…

ראה הרבי את פניו הכאובות של האברך, חייך כלפיו בחביבות להרגיעו ואמר: "הנח לך, זו הרי גמרא מפורשת בבבא בתרא"…

החסיד אימץ את מוחו ולא נזכר בגמרא כזו בבבא בתרא.

חייך האדמו"ר שנית: "בבא בתרא דף כג עמוד ב', בעי ר' ירמיה, רגלו אחת בתוך חמישים ורגלו אחת חוץ לחמישים… ועל דא אפקוהו לר' ירמיה מבי מדרשא" (ולכן הוציאוהו מבית המדרש)…