בשנת תר"ץ, לקראת פתיחתה של ישיבת חכמי לובלין בראשותו של הגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל, הופיע 'ספר היובל' ובו מגוון מובחר ביותר של עובדות מאלפות מחייו ופעליו של גאון זה, שנפטר בדמי-ימיו.
אחד הסיפורים המופלאים שמצאנו שם התרחש באחת מהפלגותיו של רבי מאיר שפירא באונייה, מצרפת לאנגליה. גם הפלגה זו, כמרבית קודמותיה, נועדה לאיסוף כספים עבור הישיבה.
בדרך קמה לפתע רוח סערה אדירה, והספינה עמדה לטבוע. הנוסעים נתקפו בפחד-אימים מפני הבאות, אבל רבי מאיר – כך מעיד בן-לווייתו – 'היה שקט ושמח', כלשון העדות המופיעה ב'ספר היובל'.
בן-הלוויה תמה מאוד כיצד מסוגל הגאון להיות בשלווה שכזו, ושאל אותו על כך. החזיר לו רבי מאיר שפירא מבט של פליאה, ואמר: 'אינני מבין על מה המרה-שחורה; הרי שלוחי מצווה אינן ניזוקין…'
וכדי להרגיע את איש-שיחו החל רבי מאיר שפירא למנות בפניו את כל המקומות שבהם מופיעה המילה 'ספינה' בש"ס…
ואמר בן-הלווייה: לא היתה 'ספינה' אחת שהרב שכח, רק את הספינה שבה נסע… מנסים להשיג אותו, ולא מצליחים…
עדות אחרת, המופיעה אף היא בספר הנ"ל, מדברת על חנות מכולת שהיתה בשכנותו של הרב שפירא, בתקופת בחרותו, שהיתה נסגרת בשעה מאוחרת מאוד בלילה, עד שלא היתה חנות אחרת שהיתה סוגרת מאוחר יותר, ועל כך היתה גאוותם של בעלי החנות.
אמרו להם תושבי העיר: במה אתם מתפארים? הרי יש כאן בחור הלומד עד שעה מאוחרת מאוד, וסוגר את בית המדרש אחרי שעת-הסגירה של המכולת!
והיו בעלי המכולת תמהים, כיצד זה שאנחנו הולכים כבר לישון והבחור הזה עדיין יושב ולומד… הם ניסו וניסו לאחֵר את זמן הסגירה של החנות, אבל כל פעם שניסו יותר מאוחר, עדיין הבחור ישב ולמד…
באותה עיר התגורר רצען אחד, שהיה מקדים לקום השכם בבוקר, ומתחיל לעבוד, ועל כך גאוותו…
אמרו לו: הרי הבחור מאיר שפירא קם לפניך, ומתחיל ללמוד מוקדם יותר! השיב הרצען: מחר אשכים מוקדם יותר, ואגיע לפניו. ניסה וניסה ולא הצליח. כל פעם שהקדים יותר, הבחור כבר ישב ולמד…
(ברכי נפשי)