הרה"ח פנחס ביכלר
היכל בית הכנסת החסידי של שכונת בתי אונגרין מלא זה מכבר מקצה לקצה, מסתופפים בו קהל רב, חסידים ואנשי מעשה מכל קצוות העיר שבאו לשמוע את ה'סליחות' מרקיעות השחקים של בעל התפילה האגדי הרה"ח ר' יענק'ל פעסטער ז"ל. ר' יענק'ל פותח בקולו הזך ב'יריית הפתיחה' של הימים הנוראים – "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה…" בנוסח הידוע וכל הקהל ממשיך עימו בהתלהבות ובהתעוררות. דקות ספורות חולפות והס מושלך בקהל. המתח נישא בחלל. ואו אז, סיפרו זקני ירושלים, ר' יענק'ל אך פתח בארבעת המילים "צדיק ה' בכל דרכיו" בנוסח הוותיק בקולו המרטיט והכובש – ומעיינות הדמעות נפרצו חיש מהרה, התייפחויות נשמעו מכל עבר, עד כד כך, הם סיפרו, שהיה צורך להרגיע ולהסות את הקהל במשך כמה דקות בכדי שיוכל בעל התפילה להמשיך בתפילתו…
נוסח נפלא ומיוחד במינו הותיר אחריו בעל התפילה הרה"ח ר' יענק'ל פעסטער ז"ל לימים הנוראים, נוסח שנאמר עד היום בסילודין בחצרות חסידיות רבות, בבתי כנסת ובקהילות שונות בירושלים ומחוצה לה.
ר' יענק'ל נולד בירושלים בשנת תר"מ לאביו הרה"ח ר' אברהם פעסטער ז"ל. ר' אברהם, שנודע גם הוא כבעל תפילה מופלא, התגורר עד שנת תרל"ט בבודפסט שבהונגריה ואז עלה ארצה והשתכן בירושלים. בירושלים שימש כבעל תפילה בבית הכנסת 'חסידים' בעיר העתיקה. מלבד ר' יענק'ל מיודענו היו לו לר' אברהם עוד חמישה בנים שנולדו לו בבודפסט שהיו כולם מיטיבי נגן. האגדה הירושלמית מספרת שכשהייתה השמועה יוצאת בירושלים כי ר' אברהם פעסטער עומד לגשת לפני התיבה בבית כנסת פלוני או אלמוני וששת בניו עומדים ללוות אותו היה בית הכנסת מתמלא מייד עד אפס מקום…
אתה יכול להאריך…
בהיות ר' יענק'ל אברך צעיר – בשנת תרס"ה נשלח לאמריקה מטעם ישיבת "תורת חיים" שבעיר העתיקה כדי לסייע לישיבה שהייתה אז במצב כלכלי קשה. כאשר הגיע לניו-יורק, ביקש לרדת בשבת לפני התיבה עקב יארצייט שהיה לו באותו שבוע. גבאי בית המדרש הסכים, אך התנה עימו שיעשה זאת במהירות כי לאנשי המקום אין שיח ושיג בהתעלות בתפילה. ר' יענק'ל הסכים, אולם משהגיע ל"ובמקהלות" והחל להמתיק בצוף תפילתו ניגש אליו הגבאי ורמז לו שהוא יכול להאריך בתפילתו… משחלפה עברה אותה שבת בה הוקסמו מתפללי בית המדרש מתפילתו של האורח ר' יענק'ל, הוא הוזמן אחר כבוד לשמש שם כחזן בימים הנוראים. ר' יענק'ל קיבל על תפילתו סכום נכבד ושמו יצא למרחוק. בשנים הבאות עבר לבתי כנסת אחרים באמריקה, אך רוחותיה של אמריקה היו לו לזרא עד שירא היה אף לטעום שם דברי מאכל מפני הכשרות הלקויה דאז וגמר בליבו לשוב ארצה. לאחיו ר' חיים הערש ז"ל סיפר כי שבתות שלימות עברו עליו כשהוא ניזון מתפוח אחד בלבד!
ר' יענק'ל שב אכן ארצה והתמנה לשמש כבעל התפילה של בית הכנסת החסידי בשכונת בתי אונגרין. תפילותיו המופלאות בבתי אונגרין עשו להן שם והמונים מתושבי ירושלים ומחוצה לה נהרו לשמוע את תפילותיו. עד היום כשמזכירים את שמו של ר' יענק'ל פעסטער אצל זקני ירושלים, ניתן לראות את הניצוץ והזיק דקדושה שנדלק בעיניהם ואת הכמיהה והערגה לתפילתו שהייתה שובה כל לב.
ר' יענק'ל היה נותן בתפילותיו 'פירוש' לכל מילה ומילה. לכל אנחה ולכל 'קנייטש' היייתה כוונה מיוחדת ומכוונת. כשאמר "ליודע מחשבות בדין" היו הפחד והאימה מורגשים במילותיו כשאנחה כבדה בוקעת מליבו בקביעות ומאידך כשאמר "לחומל מעשיו בדין" יכולת לחוש את השמחה העצומה שאופפת אותו. מסופר כי פעם כששינה קטע מסוים בתפילתו ניגש אליו מאן דהו והעיר לו על כך. השיב לו ר' יענק'ל: "אינני פטיפון! תפילותי יוצאות מתוך ליבי ולפי רגשותי אני מבטא אותם"! ואגב, מלבד זאת היה לר' יענק'ל עיקרון מיוחד לשנות חלקים זעירים בנוסח ביום השני של ראש השנה מהיום ראשון בכדי שלא תהיה תפילתו כמצוות אנשים מלומדה…
למרות שבעמדו בתפילה היה נדמה כי הוא נטול אימתא דציבורא, הוא התבטא ותיאר מספר פעמים כמה הוא ירא לגשת לעמוד להיות למליץ יושר עבור המתפללים. לפני כל תפילה היה אומר את תפילת ה"נועם אלימלך" זי"ע והיה גם משנן את הפסוקים "שוויתי ה' לנגדי תמיד" ו"דע לפני מי אתה עומד"
ר' יענק'ל היה מתפלל בטונים גבוהים מאוד (ניתן לשמוע זאת בהקלטות שנשארו ממנו שחלקן גם מופיעות באלבומים החדשים שיצאו לאחרונה מנוסחו לר"ה), קולו האדיר היה נשמע למרחקים וגבר תמיד על מאות המתפללים. עד כדי כך היה קולו רם, שכשהתקיימה פעם תפילת מוסף המונית בירושלים כמחאה על פתיחת מועדון במאה שערים, אז היה מקובל בהפגנות מעין אלו שכל הציבור מתפלל במנין אחד שלא כבימינו שמתקיימים עשרות מנינים נפרדים, נבחר ר' יענק'ל לשמש כבעל התפילה לאלפי המפגינים לאותה תפילת מוסף של שבת. הקהל יצא מגדרו לנוכח קולו הרם שנשמע היטב בכל עבר ברחובה של עיר תחת כיפת השמים!
זקני ירושלים מספרים שכשהיו רואים את ר' יענק'ל מתהלך בשכונת בית ישראל או בתי אונגרין כשהוא כרוך בצעיף סביב צווארו, היה זה האות שהנה הגיע חדש אלול והימים הנוראים קרבים ובאים, מה שגרם להתעוררות רבה ולחשבון נפש בקרב בני ירושלים שלא יכלו להישאר אדישים למראה זה.
בעת התפילות של ראש השנה ויום כפור היו יושבים המתפללים ומעיינים היטב במחזורים שבידיהם ועוקבים בדריכות אחר כל מילה שיוצאת מפיו של ר' יענק'ל. לזר היה נדמה כי הם מאזינים להרצאה מרתקת כשהם גומעים בשקיקה כל הגה שנישא בחלל.
מסופר כי כאשר שהה פעם כ"ק מרן אדמו"ר מסאטמאר זצוק"ל בירושלים בימים הנוראים ושמע את ר' יענק'ל בתפילתו, אמר: "בשביל זה לבד הייתה כדאית כל הטרחה להגיע הנה"!
הרה"ג ר' ישראל טוסיג ממאטרסדורף ז"ל מספר בספרו "בית ישראל" חלק ח', כי פעם אחת בסיום תפילת שחרית של יום כיפור הציק לו הרעב נורא עד שחש כמי שאחזו בולמוס ולא יכל לכוון בתפילתו, אך מכיוון שפתח ר' יענק'ל ב"הנני העני ממעש" נשכח הרעב ופרח כלא היה…
ר' יענק'ל נפטר בשבעה עשר בתמוז תש"כ ולא לחינם ציווה הגאון רבי דוד יונגרייז זצוק"ל ראב"ד ירושלים לחקוק על מצבתו: "ורבים החזיר בתשובה על ידי תפילתו".
נוסחו של ר' יענק'ל נאמר עד היום בחצרות רבות ובבתי כנסת שונים בירושלים ומחוצה לה והפך לנכס צאן ברזל בקרב החזנים ובעלי התפילות בראש השנה ויום כיפור.
(כנגן המנגן – המבשר קהילות)