הרב י. טוורסקי
זכיתי לפגוש את הרה"ג רבי יהודה לייב שכטר שליט"א לרפואה שלמה, יחד עם חתנו איש הדף היומי הרב אברהם ישעיהו קובלסקי שליט"א, ולשמוע מהרב שכטר פנינה יקרה ביותר.
וכך הוא מספר: שמעתי ממגיד המישרים הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל עובדה מעניינת.
הרי כידוע, דרשותיו של רבי שלום היו מתובלות בהרבה הומור ירושלמי חינני, ועם דברי צחות ומילתא דבדיחותא, מה שריתק מאוד את קהל השומעים וסחף ההמונים לדרשותיו חוצבות הלהבות.
אולם, כמו לכל דבר טוב כך גם לזה, קמו מתנגדים מתוך חוגים קיצוניים, שהחלו לרדת לחייו של רבי שלום ולהשמיץ אותו כי דרשותיו הינן דברי ליצנות, הבל ורעות רוח.
רבי שלום זצ"ל שמאד כאב את העובדה שאנשים מדברים נגדו, קם ונסע לבני ברק אל מרן החזון איש זצוק"ל, לשטוח לפניו את שאלתו האם עליו לעזוב את תפקידו כמגיד מישרים או לאו.
החזון איש שמע את שאלתו בקשב רב, נענה ואמר: 'אני רוצה לשמוע ממך הדגמה של דרשה שאתה מדבר בזכרון משה', הריני מבקש שתעמוד כאן עכשיו חצי שעה ותדרוש בדיוק כפי שאתה דורש בקביעות'.
החזון איש הביא לו סטנדר, העמיד אותו במרחק כמה מטרים ממנו ואמר לו: "פתח פיך ויאירו דבריך".
רבי שלום ציית לגדול הדור, פתח את קולו בנעימות ובמתיקות כדרכו בקודש, והחל לדרוש בקול רם חצי שעה בדיוק, כפי שהוא דורש תמיד בפני הקהל.
לאחר חצי שעה, סימן לו החזון איש שהוא יכול לסיים את הדרשה.
ואז אמר לו בהתרגשות: 'כך אתה מדבר תמיד? דע לך, כי אם לפני מלחמת העולם היו דרשנים כאלו כמוך ברחבי אירופה, הם היו מעוררים את העם לתשובה והמלחמה הנוראה לא היתה מתרחשת'.
כמובן, כי אחרי חיזוק כזה של גדול הדור כבר לא נותר שום ספק לרבי שלום. הוא המשיך בעבודת הקודש בכל עוז ותעצומות ולא שת אל ליבו את דברי הביקורת שהושמעו כנגדו בשולי המחנה.
(המבשר)