"וַיֵּלֶךְ משֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (דברים ל"א, א')
הגאון רבי איסר זלמן שוב שליט"א, משגיח דישיבת 'אמרי משה' בירושלים, ומי שהיה נאמן ביתו של מרן רבינו הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל רבות בשנים, מספר מעשה נורא בו היה מעורב באופן אישי.
"ביום מן הימים הגיע אלי יהודי שכבר סיים לחתן את כל הילדים, והתקרב לגיל שבעים. בקול רועד הוא סיפר לי דבר נורא שאירע לו, וביקש שאכניס אותו אל מרן זצ"ל, כדי לשאול עצה ולקבל ברכה.
המעשה היה שאשתו של אותו יהודי לא חשה בטוב במשך תקופה, ולאחר בדיקות רפואיות מקיפות הם הוזמנו לרופא בכיר שבישר להם בפנים קודרות שהיא לקתה ל"ע במחלה הנוראה.
תוך כדי השיחה, בעודם מעכלים את הבשורה הלא פשוטה, הציע הרופא לבעלה של האשה להיבדק גם הוא, בהסבירו שבמחלות מהסוג הזה ל"ע, הגילוי המוקדם חשוב מאוד ויכול להציל חיים.
הבעל שמע לעצתו של הרופא ונבדק גם הוא. לא עברו ימים מרובים והנה הם נקראו שוב לפגישה אצל הרופא. הפעם כבר היו פניו של הרופא אפורות כשהוא בישר לבעל שלמרבה הצער גם הוא חולה באותה מחלה נוראה.
עולמם חרב עליהם, הם לא ידעו את נפשם, ומיד לאחר מכן הגיע אלי אותו יהודי, כשהוא מלווה בחתנו הגדול שהיה מערוב בסוד העניינים, וביקש להיכנס למרן זצ"ל.
הכנסתי אותם פנימה, ובראש ובראשונה שאל האבא את מרן האם הם צריכים להודיע לילדים על כך ששני הוריהם מתמודדים עם המחלה הנוראה.
שקועים בלימוד
תחילה השיב מרן שלא יספרו לילדים. אך לאחר מכן שאל את האב מה עושים ילדיו, והאב השיב שהם כולם אברכים ההוגים בתורה. שאל מרן "הם שקועים בלימוד?", והשיב האב "הן".
נענה מרן ואמר: "אם הם שקועים בלימוד, אז תספרו להם שאתם חולים, ותבקשו מהם שיתפללו עליכם, אבל שלא ידאגו!".
לאחר מכן בירך מרן את האיש שהוא ורעייתו יזכו לרוב נחת מצאצאיהם בבריאות ובשמחה.
לאחר שיצא האב, נשאר חתנו אצל מרן ושאל אותו "מה אפשר בכל זאת לעשות למענם".
מרן זצ"ל שקע במחשבות, והרהר בדבר זמן ממושך, לאחר מכן הרים עיניו ואמר בהתרגשות: "אפשר ביים חפץ חיים קען מן פועל'ן" – אולי אצל החפץ חיים תוכלו לפעול ישועה.
החתן שמע את הדברים יוצאים מפי מרן, ולא היסס רגע. הוא מיהר לצאת לבלארוס שם העתיר בתפילה ושך שיח על ציונו הקדוש של מרנא החפץ חיים, לרופאתם של השווער והשוויגער, ואכן התפילה הועילה ושניהם עוד האריכו ימים לאחר מכן וזכו לכמה שנים טובות של נחת מהנכדים והמשפחה בשמחה ובטוב לבב.
"לכן", משלים הגרא"ז שוב את הדברים, "כשאני שומע ש'דרשו' מארגנים משלחת של רבנים היוצאים להעתיר בתפילה על ציון החפץ חיים, להצחת ולישועת כל לומדי 'הדף היומי בהלכה' והמקבלים על עצמם ללמוד 'עמוד היומי' עם תחילת מסכת סוכה בס"ד, המשמעות של זה היא עצומה. זו לא סתם נסיעה, זאת נסיעה למקום שעליו העיד מרן זצ"ל שבו אפשר לפעול ישועות באופן מיוחד, ואני חושב שזה דבר שמצווה לפרסמו, מצד 'אל תמנע טוב מבעליו' כדי שכל יהודי הזקוק לישועה, וכל יהודי החפץ בבריאות ובהצלחה לו ולזרעו אחריו, ידע שזאת הזדמנות שלא כדאי לפספס".
שלושה סיפורים
בהקשר זה מציין הגרא"ז שוב, שמרן הגראי"ל זצ"ל מביא בספרו 'אילת השחר' על התורה, בפרשת ויחי, שלוש עובדות ממרנא החפץ חיים, בהקשר למה שכותב הרמב"ן שאם יעקב אבינו אמר לבנו יוסף "ומולדתך אשר הולדת אחריהם", בוודאי ובלי שום ספק נולדו ליוסף עוד ילדים אחרי מנשה ואפרים, כי הדיבור הזה יצא מפה קדשו של יעקב אבינו עליו השלום.
"בהקשר זה מביא מרן שלושה סיפורים, שבהם ניתן היה לראות בחוש שכל מילה שיצאה מפה קדשו של מרנא החפץ חיים התקיימה במלואה.
"המעשה הראשון הוא הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, שביקש ממרן הגרא"מ שך שיבקש מהחפץ חיים ברכה לזרע של קיימא עבוד בתו וחתנו רבי יצחק מאיר בן מנחם. מרן מילא את הבקשה והחפץ חיים אכן בירך, וכעבור שנים, אחר הסתלקותו של מרנא החפץ חיים, נולדה לזוג בת. לאחר מכן שאל רבי איסר שלמן את הרב שך, מה בדיוק אמר החפץ חיים כשבירך את בתו וחתנו, האם הוא בירך אותם ב"ילד" בלשון יחיד, או ב"ילדים" בלשון רבים. השיב הרב שך שהחפץ חיים בירך בלשון רבים, וכששמע זאת רבי איסר זלמן אמר, אם כן יהיה להם לפחות עוד ילד אחד, ואכן נולד להם בן.
"אותם בן ובת הלא הם הרבנית פילץ, אשת הגאון רבי אביעזר פילץ שליט"א, ראש ישיבת 'תושיה' בתפרח, והבן הוא הגאון רבי מנחם בן מנחם, מראשי ישיבת 'תושיה'.
חייל יהודי
"את המעשה השני שמביא מרן בספרו, הוא כותב ששמע מהגאון רבי שרגא גרוסברד זצ"ל, המשגיח דישיבת פוניבז' לצעירים. רבי שרגא סיפר שכשהוריו התחתנו, שלח לו מרנא החפץ חיים ברכה כתובה לחתונתו, ובה איחל לו שיזכה לדורות ישרים, אבל לא כתב לו שיזכה 'לראות' דורות ישרים, כמו שנהוג לאחל. ואכן זכה אביו רבי אהרן זאב זצ"ל לבנים תלמידי חכמים מופלגים, אבל הוא לא זכה לראותם צועדים בדרך הישר, ונפטר כשהגדול מביניהם היה רק בן חמש.
"המעשה השלישי שמביא מרן מהחפץ חיים, בדבריו על הפסוק 'ומולדתך אשר הולדת אחריהם', הוא שהיתה קבוצה של בחורים שלמדו בישיבה ראדין, ורצו לעבור ללמוד בישיבת מיר. הם באו להיפרד ממרנא החפץ חיים, שהשיב להם בנימת שאלה: "למה אתם הולכים? אתם מפסידים את המקום שלכם בבית המדרש, לא יהיה לכם מקום לשבת כשתחזרו", ואכן, כל הקבוצה לא הסתדרה בישיבת מיר, וכולם שבו לראדין, ולא היה להם מקום לשבת בבית המדרש, כי מקומותיהם כבר נתפסו על ידי תלמידים חדשים.
"ומשלים מרן את דבריו בעובדה רביעית ממרנא החפץ חיים: "ומעד נאמן שמעתי", כך הוא כותב, שהיתה קבוצה של עשרות בחורים שהיו מועמדים לגיוס בצבא הרוסי ובאו לבקש ברכה ממרנא החפץ חיים שייפטרו מהגזירה הנוראה הזאת, ואכן החפץ חיים בירך אותם בזה אחר זה, ורק לאחד מהם אמר "מה יקרה אם יגייסו אותך לצבא הצאר? הרי גם שם אפשר לפעול דברים טובים!", וכך היה שכולם שוחררו מהצבא כל אחד מסיבה אחרת, ואותו בחור גויס ונשלח למקום רחוק ושם היו עוד חיילים יהודים, וכל מאכליהם היו מאכלי טריפה רח"ל. אותו חייל כינס את כל החיילים היהודים, והחל לפעול בנושא, והציל את כולם מאכילת טריפות, כאשר חזו עיני הבדולח של מרנא החפץ חיים".