כאן, מחוץ לפתח הישיבה, היכן שנישאה המיטה של החפץ חיים הקדוש, ניצב הרב מקריניק, הגאון הגדול רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי זצוק"ל, ונשא דברי הספד ויתמות בבכי מר, כשכולם גועים בבכייה. באותו מקום, באותה רחבה, עמד עתה נכדו, הגאון הצדיק רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי שליט"א, משגיח ישיבת 'ארחות תורה'

הרב רפאל ברלזון

כולם מהרהרים, מביטים סביב, מתכוננים לתפילה, והרגשה משותפת לכולם שהשמים בוכים איתנו. גשם עז ניתך ארצה ללא הפוגה, מרטיב את האדמה. אולי בכה על היכלה של ישיבת ראדין שבימי הודה, זיווה והדרה, הדהד בו קול התורה ועתה שועלים מהלכים בו, לאחר שהפך לבית תרבות זרה עבור המקומיים. על הרצפה שעליה פסע הסבא קדישא והחדרים מהם בקע קולה של תורה, הלכה, מוסר ושמירת הלשון, מהלכים כיום פריצי המקום, לאחר שהיכל הישיבה הפך לתיאטרון, רח"ל – וליום אחד, שבה עטרה ליושנה.

בדיוק לפני שמונים ושתיים שנים, כהיום הזה, נשבה ארון האלוקים. היום, יום היארצייט של רבן של ישראל מרנא החפץ חיים זיע"א – לפני פ"ב שנים, הוצבה מיטתו של קדוש ישראל ברחבה שלפני הישיבה. במראה ידוע שתועד בעדשתו של צלם אורח, נראית המיטה מוצאת מהיכל הישיבה. מי יכול לתאר מחזה כה נורא בהסתלקות רבן של ישראל. מסע ההלוויה ההמוני, בפרט בתנאי הנסיעה הקשים של הימים ההם, הכה גלים בעולם היהודי כולו. למעלה מ-25,000 יהודים הגיעו לעיירה הקטנה מיד עם הישמע הבשורה הנוראה, להספיק להשתתף בהלוויה. סדר גודל של הלוויה כזו עוררה רעש במונחים של היום כמו הלוויה המונית בהשתתפות למעלה ממיליון בני אדם. רבים נתקעו בדרכים, בהם מרן גאון ישראל הגה"ק רבינו חיים עוזר גרודז'ינסקי זצוק"ל, ועוד.

כאן, מחוץ לפתח הישיבה, היכן שנישאה המיטה של החפץ חיים הקדוש, ניצב הרב מקריניק, הגאון הגדול רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי זצוק"ל, ונשא דברי הספד ויתמות בבכי מר, כשכולם גועים בבכייה. באותו מקום, באותה רחבה, עמד עתה נכדו, הגאון הצדיק רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי שליט"א, משגיח ישיבת 'ארחות תורה', ונשא דברי חיזוק והתעלות בדמעות נרגשות, בעיצומם של ימי התשובה, דברי הכנה לקראת תפילת הרבים על ציונו של הכהן הגדול זיע"א.

"אם יהודי אומר שהוא חוזר בתשובה אך אינו קובע לימוד הלכה, הוא שקרן! כיצד יוכל לחיות כמו יהודי אם אינו יודע ומשנן את ההלכות", זעק, וההד חזר מן העבר.

פסענו כולם בשביל היוצא מהיכלה של הישיבה. כאן, מצד שמאל שלנו, על מגרש החול הריק, שכן צריף העץ בו התגורר ה"חפץ חיים" הקדוש. כאן צעד הסבא קדישא מדי יום, מדי בוקר וערב, מהבית לישיבה. אל הצריף נכנסו הבחורים שזכו לסעוד על שולחנו בכבוד מלכים. בצריף העץ הקטן שהיה צבוע בצבעי הבורדו, צריף שפורק ואיננו, היסב החפץ חיים יחד עם רעייתו ע"ה, ילדיו ותלמידיו, ואירח את גאוני הדור שבאו לחסות בצילו ולשאול בעצתו. כאן ביקר מרן גאב"ד פוניבז' הגרי"ש כהנמן זצוק"ל, כאן ביקרו גדולי הדור. כאן עמד והתריע ה"חפץ חיים" להתעורר ולשוב בתשובה, שדבר נורא עלול להתרחש ו"בהר ציון תהיה פליטה". ברוח קדשו ניסה לעורר את בני עמו מפני השואה הנוראה, רח"ל. ועתה לא נותר כאן מאום. תרנגולים מפוטמים מהלכים בין עשבי הדשא, מנקרים בעוז. מה שנותר הוא הד קדומים מלא הוד, אבל הרוח הגדולה עודנה מנשבת מן הספרים אל הלבבות.