"כשהם הגיעו לראדין, ראתה סבתא אשה שצועדת ברחוב. פנתה אליה וסיפרה לה שהיא הביאה את הילד שלה לישיבה, אבל היא לא יודעת איפה הוא יאכל. ענתה לה האשה המקומית: "מה הבעיה, הוא יכול לבוא לאכול אצלנו"

"וְהַנִּגְלֹת לָנוֹּ וּלְבָנֵינוּ… לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזּאת" (דברים כ"ט, כ"ח)

לכבוד יומא דהילולא של מרנא החפץ חיים זיע"א, אנו מביאים כאן את תוכנה של שיחה מיוחדת מאוד שזכינו לשמוע לפני שנים אחדות, מפיו של הגאון הצדיק רבי שמעון גלאי שליט"א, שעסקה בנושאי חינוך, וממנה תוצאות חיים גם לתחומים נוספים בחיי היומיום.

"היסוד הגדול ביותר בחינוך, הוא להראות להם דוגמא אישית. להראות לילדים מה חשוב לנו", אומר הגר"ש שליט"א. "רק דוגמא אישית! להראות לילדים מה חשוב לנו באמת.

"הסטייפלר היה אומר, אתה יכול להגיד מאה פעמים לילד ליטול ידיים. אם הוא יראה אותך נוטל ידיים כמו שצריך אז הוא גם ייטול, ואם הוא לא יראה אותך, לא יעזרו כל הדיבורים וההפצרות.

"זה מה שכתוב בפרשת וירא שהקב"ה אומר על אברהם אבינו "למען אשר יצווה את ביתו אחריו ושמרו לעשות את דרך ה'" לפי הדקדוק זה לא נכון לכאורה. היה צריך להיות כתוב למען אשר יצוה את ביתו אחריו לשמור את דרך ה', הרי אני מצווה אותך לעשות משהו, מצווה אותך לשמור…

"אלא נראה לי הפשט הוא שיש ציווי שלא צריך לומר אותו בפה. זה סוג של ציווי שאתה מצווה בלי מילים, והשמירה באה ממילא. זה ציווי בדרך של דוגמא אישית. אברהם אבינו פועל ומקיים כך את המצוות, באופן שעצם קיום המצוות הוא ציווי לילדים והם כבר ישמרו את המצוות, כי הם יראו כמה הן חשובות ויקרות לאביהם אברהם.

"אבי מורי היה תלמידו של מרנא החפץ חיים זיע"א, אני חושב שמימיי לא שמעתי ממנו מילה רעה על אדם. לא בגלל שהוא למד את הספר חפץ חיים, אלא בגלל שהוא גדל בצלו של החפץ חיים עצמו, הוא ראה את הדוגמא האישית, וזה מה שהוא החדיר גם בנו, הילדים שלו".

על שולחן גבוה

הרב שליט"א מרחיב אודות הקשר של אביו זצ"ל עם מרנא החפץ חיים זיע"א: "אבי מורי ע"ה, היה רגיל בבחרותו לאכול על שולחנו של מרנא החפץ חיים זיע"א. הסבתא שלי היתה אשה תמימה, היא רצתה שבנה ילמד תורה אז היא עלתה אתו על עגלה ונסעה לראדין, כי היא שמעה שיש שם ישיבה.

"כשהגיעו לראדין, ראתה סבתא אשה שצועדת ברחוב. פנתה אליה וסיפרה לה שהיא הביאה את הילד שלה לישיבה, אבל היא לא יודעת איפה הוא יאכל. ענתה לה האשה המקומית: "מה הבעיה, הוא יכול לבוא לאכול אצלנו". רק אחר כך התברר לסבתא ע"ה, שזאת בעצם הרבנית של החפץ חיים…

"אבא היה מספר שבכל פעם כשהוא בא לאכול בביתם, הרבנית היתה מגישה אוכל לחפץ חיים והוא היה אומר שתיתן קודם לאבא, "הוא צריך ללכת ללמוד" היה מסביר בכל פעם מחדש.

"קודם כל מהסיפור הזה אפשר ללמוד רבות על מסירות נפש. איך עושים מסירות נפש? בלי חשבונות. היא לוקחת את הבן שלה לראדין. מי אומר שיקבלו אותו בכלל לישיבה? היא אפילו לא בדקה ולא שאלה שאלות. איפה הוא יאכל? אין לה מושג. קודם כל עולים על העגלה ונוסעים, אנחנו עושים את מה שמוטל עלינו, והקב"ה ברחמיו ובחסדיו כבר עושה את החלק שלו.

אנחנו יכולים ללמוד גם מה התוצאה של מעשה כזה… מאות תלמידים למדו בראדין, ומי מהם זכה לאכול יום יום על שולחנו של קדוש ישראל החפץ חיים בעצמו? אותו בחור שהגיע במסירות נפש ובלי חשבונות!

"אבל נחזור רגע לסיפור עצמו. החפץ חיים אמר שהרבנית תגיש את האוכל קודם לבחור הסועד על שולחנם, כי "הוא צריך ללכת ללמוד".

"יש לי שאלה… וכי החפץ חיים עצמו לא היה צריך ללכת ללמוד? מה הוא עשה אחרי הארוחה? בוודאי שהוא הלך ללמוד. אלא מה? הוא רצה להחדיר באבא את החשיבות של התורה. קודם נותנים למי שהולך ללמוד! כל העולם לא נברא אלא בשבילי, הלימוד תורה שלי חשוב כל כך, שאי אפשר לתאר ולשער את המעלה שלו!

"הקדוש ברוך הוא רוצה לא רק שכלל ישראל ילמדו תורה, הוא רוצה שאני אלמד תורה! כשניגשים ללימוד עם ההרגשה הזאת, הכל נראה אחרת".

המפתח להצלחה

בתוך השיחה מספר לנו הגר"ש גלאי, כי את שנות הילדות שלו עשה בבית בן שני חדרים, שבו התגוררו שמונה נפשות. "בבית הזה גרה הסבתא, אמה של אמי ע"ה, שני ההורים שלי ואנחנו היינו חמישה ילדים…

"שני חדרים הכילו את כולנו. היה בנוסף איזה 'הול' קטן, היתה שם ספה… אבל שני חדרי מגורים היו לנו.

"הדור של היום לא יבין את זה, אני לא יודע אם מותר לי לספר על כך בכלל, כי הם יגידו שאנחנו בכלל לא מבינים את הדור של היום ולכן אנחנו לא יכולים לומר להם דעות. "אתם חיים באטמוספרה אחרת", הם אומרים לנו, אבל אנחנו מבינים אותם מצוין… גרנו בבית עם שני חדרים בלבד, אבל היה אושר ושמחה בבית, לא היה חסר שום דבר.

"אז קודם כל מה שצריך הרבה להחדיר היום, זה אמונה, אמונה פשוטה, אתה עובר עם ילד ברחוב ורואה גינה, תראה לו איך עגבנייה צומחת, אמונה פשוטה, האמונה פשוטה זה הדבר הכי חשוב שבאמת יכול להחדיר המון.

"ועוד דבר, חשוב לדעת שהילד יודע להבחין ממה האבא שמח. האם האבא שמח כשהוא שומע שהבן שלו משחק יפה או כשהוא שומע שהבן שלו למד טוב. צריך לשמוח בלימוד של הילד, שמחה אמיתית, שהילד ירגיש בה מעצמו. לא לשמוח בגלל ציון טוב, אלא בגלל שהוא למד.

"כשהאבא אומר לילד 'אה ב"ה קיבלת 100 במבחן', זה עוד לא חינוך כמו שצריך. האבא קיבל כבוד בזכות הילד אז הוא שמח…

"אבל אם האבא שמח באמת ואומר לילד "אני רואה איך אתה לומד, איך אתה מתאמץ, הציון לא מענין אותי, אכפת לי שאתה לומד. או אז הילד רואה מה באמת גורם לאבא שמחה, וזאת הדוגמא האישית החשובה ביותר".

עלינו לשבח

בשיחה שקיימנו בעבר עם מרן שליט"א, שאזרנו אומץ וביקשנו מהרב שיגלה את אוזנם של קוראי 'לקראת שבת', מה הוא הסוד הכמוס הטמון באמירת 'עלינו לשבח' המפורסמת שלו. כעת, לקראת הימים הנוראים שבהם נאמרת תפילה זו בעיצומו של יום ברוב רגש והתלהבות ובכריעה והשתחווייה, אנו שבים ומביאים בפני קוראי 'לקראת שבת' את הדברים ששמענו מפיו:

"היסוד של 'עלינו לשבח', זה שהוא כולל את כל יסודות האמונה", מסביר הרב שליט"א. "עלינו לשבח לאדון הכל שלא עשנו כגויי הארצות!".

"כשהייתי שם, בבית לווינשטיין, (אחרי תאונה קשה שעבר הרב, לפני למעלה משני עשורים, והצריכה שיקום ממושך י.א.ל), ישב לידי בן אדם שלא אמון על דרך התורה. והוא אומר לי אני מקנא ברב, לרב יש מה לעשות עם היום ולי אין…

"יהודי כל זמן שהוא חי, והנשמה בקרבו, יש לו מה לעשות. הוא לא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה, אבל הוא יכול ללמוד קצת, הוא יכול להתפלל קצת, הוא יכול לעשות משהו, אז קודם כל אנחנו אומרים "עלינו לשבח לאדון הכל שלא עשנו כגויי הארצות, ולא שמנו כמשפחות האדמה שהם משתחווים להבל ולריק… ואנחנו כורעים משתחווים ומודים למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".

"אנחנו יודעים בשביל מה אנחנו קמים בבוקר! אתם יודעים איזה תענוג זה? אדם יודע בשביל מה הוא קם בבוקר, לא 'ילך לו' היום כמו שצריך, או כן 'ילך לו' כמו שצריך, הוא לא יודע איך ייראה היום, אבל הוא יודע בשביל מה הוא קם בבוקר. על זה לבד צריך להודות בלי סוף.

חסד ואמונה

"אמרתי פעם ווארט נפלא על הכתוב "להגיד בבוקר חסדך, ואמונתך בלילות, למה אמונתך בלילות ובבוקר חסדך? אולי להיפך? בבוקר לפני שמתחילים את היום צריך אמונה, ובלילה כשמסיימים את היום להודות על כל החסדים…

"אלא אנחנו צריכים להגיד בבוקר חסדך, אתה קם בבוקר אתה צריך לדעת שכל מה שתעשה היום זה רק עם חסדי ה'! אם הקב"ה לא ירצה אתה לא תעשה שום דבר.

"אחרי שעבר היום, ואולי חלילה לא הלך לי הכל כמו שצריך, כאן ההוא פגע בי ואחר כך אירע לי כך וכך, או אז צריך להגיע ל'אמונתך בלילות', אתה גמרת את היום ולא הלך לך כמו שצריך תתחזק באמונה, תדע שהכל מאתו יתברך.

"ולשאלתכם זה הסוד של 'עלינו לשבח', כיון שיש בו את היסודות של האמונה, אנחנו מתחילים עלינו לשבח לאדון הכל על מה? לא על זה שהוא נתן לי רגלים, אלא קודם כל על זה שלא עשנו כגויי הארצות, שאנחנו יודעים שיש בורא לעולם, ויש לנו למי לפנות.

"בשבוע שעבר הייתי אצל רופא שיניים שאינו שומר תורה ומצוות, והוא אמר לי משהו, אבל אני לא מרגיש בנוח לדבר על עצמי, אז אל תכתבו שזה אני…

"בכל אופן הייתי אצלו לצורך טיפול קשה מאוד בשיניים והיו צריכים לעשות כמה הרדמות באמצע, ההרדמות לא כל כך הצליחו והכאבים היו חזקים מאוד. קמתי מהכסא והתחלתי לרקוד "הטוב הטוב הטוב, כי לא כלו רחמיך…".

"הרופא הסתכל עלי ואמר: "אני מקנא בך! יש לך עם מי לדבר!!! לי אין עם מי לדבר…".

יסודות האמונה

"אז אני אומר "עלינו לשבח לאדון הכל", שאנחנו יש לנו למי לפנות! הם משתחווים להבל וריק… ואנחנו כורעים ומשתחווים לפני מלך מלכי המלכים! שהוא נוטה שמים ויוסד ארץ, הכל שלו, הוא אלוקינו אין עוד. כשחושבים על המילים הללו זה נשמע אחרת לגמרי.

"ואחרי שאדם מחדיר בעצמו אמונה בקדוש ברוך הוא, אז "ועל כן נקווה לך ה' אלוקינו" הוא יודע שיש לו למי לקוות! מה צריך יותר מזה בעולם??? זה היסודות של האמונה.

"אבל זה לא בא רק כשאומרים עלינו לשבח פתאום מחדירים אמונה ומתלהבים. לא. את זה צריך להתחיל מתחילת היום, ללכת כל היום עם אמונה ועם ההרגשה הזאת, ואז כשאומרים 'עלינו לשבח' זה נאמר בצורה אחרת.

"אם כל היום אדם מתבונן, איך אני הולך על הרגליים, מה קרה לי אתמול, אתמול שכבתי במיטה כמו גולם לא יכולתי לזוז, איך היום פתאום אני הולך? זה רק מהקב"ה. הגר"י אברמסקי זצ"ל היה אומר "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך", רק כדי לבוא לבית המדרש צריך כאלו חסדים עצומים גדולים מבורא העולם. צריך לחיות עם ההרגשה הזאת, או אז ה'עלינו לשבח' הוא אחר, אחר לגמרי".