הגענו לשערי בית העלמין. תחת גשם שוטף התכנסו ההמונים באוהל העץ הגדול שהוקם מעל רחבת הציון. הגשם התערב בדמעות המתפללים, ולאט-לאט גבר קול הבכי החרישי.
עם תחילת אמירת פרקי התהילים, פסוק בפסוק, איש לא ניסה עוד לעצור את רגשותיו. המבטים ננעלו בספרי התהילים או נישאו השמימה, וממעמקי הלבבות פרצה הזעקה: ממעמקים קראתיך ד'.
גדולי ראשי הישיבות והרבנים עמדו לצד ההמונים שהקיפו את הציון הקדוש. כשהחלו באמירת פרק כ' – "יענך ד' ביום צרה, ישגבך שם אלוקי יעקב" – התערב הבכי בזעקת שוועה אדירה. לרגע בקעה קרן שמש מבין העננים והאירה את המקום, כמו מותירה בחלל תקווה גדולה.
לצד מאות נרות הנשמה שדלקו לעילוי נשמת מרן רבי ישראל מאיר בן רבי אריה זאב זצוק"ל, העתירו המשתתפים שעה ארוכה בתפילה, בתחושה של תפילת נעילה בעיצומו של היום הקדוש.
כשהגרש"א שטרן שליט"א החל לומר את הפזמון של י"ג מידות של רחמים, עלתה מבית העלמין זעקה מטלטלת: "יהי רצון מלפניך שומע קול בכיות, שתשים דמעותינו בנאדך ותצילנו מכל גזירות קשות ואכזריות, כי לך לבד עינינו תלויות".
המתפללים התאחדו כאיש אחד בלב אחד, ונשאו תפילה על רבבות לומדי "הדף היומי בהלכה", על עולם התורה, על החולים ועל כלל בית ישראל.
בשיאו של המעמד נערכה תפילת "מי שברך" מיוחדת עבור רבבות הלומדים. שמותיהם הונחו ב"ספר הגיבורים" על גבי הציון הקדוש בידי נשיא 'דרשו' הרה"ג רבי דוד הופשטטר שליט"א.
ליד מצבת האבן הדוממת של אביהם וליבם של ישראל, מרנא החפץ חיים זיע"א, בקעה תפילה אדירה. העננים והעיניים המטירו מים, וקול ההמונים עלה בזעקה אחת: רבי, את תורתך אנו למדים.
בכ"ו בתשרי יעמדו שוב משלחת רבני 'דרשו' על הציון הקדוש בראדין, כש'ספר הגיבורים' מונח לפניהם ובתוכו שמותיהם של לומדי תורתו. זו ההזדמנות של כל אחד מאיתנו להיות חלק מהם – להצטרף לרבבות הלומדים ולזכות ששמו ושמות בני משפחתו יועלו בתפילה להיפקד בדבר ישועה ורחמים.