סיפר הרה״ג אשר קובלסקי שליט״א:
בירושלים של לפני כיובל שנים, היה מלמד ילדים מורם מעם, ששלושה עשורים בחייו הושקעו בחינוך תלמידים, לפני שהפך לכ״ק האדמו״ר מפינסק קארלין זי״ע.
עד היום, תלמידיו מספרים עליו בערגה, מתגעגעים לשיחותיו ולשיעוריו. מדברים בכמיהה צורבת על התקופה בה חונכו תחת ידיו האמונות, בה השקיע בהם את כל כוחותיו והתמסר אליהם ללא גבולות…
שוחחנו עם אחד מתלמידיו, כדי להבין את סוד הצלחתו החינוכית. התברר, כי גישה חינוכית ייחודית היתה לו – הוא היה אבא לשתי משפחות שונות… "הוא היה אבא של ממש, הרגשנו שאנחנו כל החיים שלו. כמה טרח בשבילנו, כמה התאמץ להקנות לנו לא רק ידע – אלא גם אורחות חיים, צורות התנהגות. היה איכפתי לו מכל אחד מהתלמידים כאילו הוא בנו יחידו!".
מספר אחד מתלמידיו: "הן ראינו מדי יום עם שחר, איך היה מתייצב בכיתה בשעה 8:20 בדיוק, עשר דקות לפני תחילת הלימודים, וממתין לנו בשלווה ובסבלנות. בתחילה לא הבנו למה הוא עושה כך, אחר כך הבנו שהוא פשוט רוצה לקבל את פנינו ברוגע, בנועם, בשלווה, לא להתחיל את היום איתנו בלחץ, אלא באוירה טובה…"
חשוב לציין, כי באותה תקופה ניתך עליו אסון כבד בפטירת רעייתו. הוא נותר אלמן מרעייתו הרבנית ע״ה, בבית הומה ילדים רכים ויתומים הזקוקים ליד אוהבת, וכל עול הבית, הפרנסה וגם הכביסה. תפקידי האב והאם גם יחד נפלו על כתפיו השחוחות של האלמן הצעיר…
ועם זאת, ולמרות כל העול הכבד, דבר לא עמד בדרכו להיות "אבא", גם בביתו למשפחתו, וגם בכיתתו לתלמידיו.
('רפידתו זהב', ע"פ 'פניני פרשת השבוע')